"תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת ה' גו'" ואמרו על כך חכמינו ז"ל: "יביא מהיפה והמשובח ביותר".
 
האם גם עני ואביון , חייב לתת לה' מהיפה והמשובח?

"לכוף את יצרו"

"הידור מצווה" זה חובה נעלית - שלא להסתפק במידת המינימום בקיום המצוות, אלא להוסיף ביופיים והידורם של המצוות וחפצי הקדושה. לדוגמא לרכוש תפילין ומזוזות מהודרים ומשובחים, אף על פי שגם הפחות מהודרים כשרים לכתחילה, ולמרות שהמהודרים עולים הרבה יותר כסף, צריך להיות סמוך ובטוח בה' יתברך שימלא די מחסורו ויפצה אותו על ההוצאות הכספיות הגבוהות שהשקיע במצוות והידורם.

וכך אמרו בגמרא : התנאה לפניו במצות, עשה סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה, וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן, וכורכו בשיראין נאין.

הרמב"ם כתב זאת להלכה : הרוצה לזכות עצמו, יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קרבנו מן היפה והמשובח ביותר .. והוא הדין בכל דבר שהוא לשם האל הטוב שיהיה מן הנאה והטוב - אם בנה בית תפלה יהיה נאה מבית ישיבתו; האכיל רעב יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו; כסה ערום יכסה מן היפה שבכסותו הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבנכסיו".

החיוב להדר במצוות מפורש בפרשת השבוע בקשר למצוות נתינת תרומה לכהן, שהתורה מחייבת שההפרשה תהיה "מכל חלבו", מהמשובח, ואם לא נתנו מ'חלבו' (=מהמשובח) "תשאו עליו חטא גו'", מכך למדו חז"ל שמי שלא תרם תרומה מהיפה והמשובח עובר בחטא - "אם הפרשתם אותו שלא מהמובחר אתם בנשיאות עוון".

בהלכה ישנן גדרים ברורים עד כמה צריך כל אחד להשקיע במצוות, כמה אחוז מרכושו מותר לתת לצדקה (חומש). מספרים על האריז"ל שהיה מאוד מהדר במצוות לקנותם בכל מחיר אשר יושת עליו ולא ניהל שום משא ומתן עם הסוחרים המוכרים את ארבעת המינים לחג הסוכות ושילם כמה שדרשו ממנו, כי הוא לא עשה שום הגבלה למחיר הכספי עבור קניית המצוות והידורם.

עד כמה חובה להשקיע במצוות

השאלה היא עד כמה חשוב לקיים את המצוות בהידור? כלומר האם גם מי שמצבו הכספי דחוק ביותר, חייב להדר ולהשקיע הון תועפות במצוות, אפילו שבקושי הוא מצליח לפרנס את משפחתו?

לדוגמא: ברור לכל שאדם אמיד שהשקיע הון תועפות בביתו ובנה 'ארמון' ענק ומפואר, רכש רהיטים יוקרתיים, מחוייב לרכוש מזוזות מהודרות למרות יוקרם; אבל האם גם אדם שמצבו הכלכלי גרוע והוא גר בבית קטן וישן - מחוייב להשקיע הון תועפות ברכישת מזוזות מהודרות, או שמא הוא יכול להסתפק במזוזות כשרות ופשוטות ולא מהודרות, בהתאם למצבו הכלכלי הרעוע?

שאלה דומה נשאלת על מצוות תרומה האמורה לעיל - התורה מחייבת לתת תרומה מהיפה והמשובח ביותר, אבל מה יעשה חקלאי שכל יבול תבואתו גרוע, האם הוא יכול לתת מיבולו הגרוע את התרומה, או שחובה עליו לעשות מאמצים ולהשיג תבואה משובחת וממנה לתת תרומה? האם גם מי שמפריש תרומה מסוג גרוע, כי זה מה שיש לו ואין לו תוצרת משובחת, עובר על חטא, או שכיון שזה מה שיש לו - הוא לא עובר על חטא בהפרישו תרומה מזן זול ופשוט?

[ולמרות שברור שבמצב שכזה אין חובה הלכתית לקנות פירות יקרים כדי לתרום מן המובחר, הרי השאלה היא מעשית במקרה שיש לאדם שני שדות באחת מהם צמחה תבואה יפה ובשניה תבואה רעה, האם הוא יכול לתרום מכל סוג לעצמו, מן היפה על היפה ומן הרע על הרע, או שחובה עליו להפריש את הכל מן היפה?]

שתי שיטות

הדבר מצוי במחלוקת בדברי חז"ל:

ב"ספרי" נאמר "שאם הפרשתם אותו שלא מן המובחר, אתם בנשיאות עון", משמע שלדעתו בכל מצב חייבים להפריש מהמשובח ואם הפריש מהגרוע, אפילו שזה מה שיש לו - הוא עובר בחטא; ואילו ב"גמררא" כתוב שרק מי ש"תורם מן הרעה על היפה" עובר בחטא, משמע שמי שתורם פירות גרועים כי כל ייבולו גרוע ("מן הרעה על הרעה") אינו עובר בחטא, וכן מפורש בדברי ה­רמב"ן הכותב ש"נצטוינו שנפריש מן היפה או מן השוה, לא מן הרע על היפה", שאם התרומה והתוצרת הנשארת בידי הבעלים הם "בשווה", כלומר מאותו סוג, מותרים לתרום זה על זה אפילו ששני­הם מן הרע.

מדברי הרמב"ם  - שכתב "אין תורמין אלא מן היפה" - משמע שהוא פוסק להלכה שה­חיוב לתרום מן היפה אינו רק הידור מצוה, אלא שיש איסור לתרום שלא מן המובחר, גם כשאין לו בשדהו תבואה מובחרת.

סיבות להידור מצווה

שתי סיבות מנו חז"ל מדוע צריך לקיים את המצווה בהידור ולא להסתפק במידת המנימום הכשרה:

1) "לכוף את יצרו הרע", היצר הרע האנושי הוא צר-עין כשמדובר על נתינה לזולת, או נתינה לכבוד שמים, לכן צריך להרבות בנתינה, לקנות מצוות במחיר גבוה - שכך מעדנים ומתקנים את תכונותיו הרעות של היצר. 2) "התנאה לפניו במצות (כמו שכתוב כל חלב לה')", מכיון שהדבר הכי חשוב בעולם זה המצוות של הקב"ה, לכן צריך שחפצי המצוות יהיו היפים והמהודרים ביותר, לדוגמא שהבנין הכי יפה וגבוה ביישוב יהיה בית הכנסת ובית המדרש.

בסגנון תלמודי ההבדל בין שתי השיטות הללו מוגדר כ"גברא" (=אדם) ו"חפצא" (=חפץ):

1) אם החובה לתת מהמהודר הוא בגלל ה'אדם התורם' ("גברא") שהוא יכניע את יצרו הרע ולא יסתפק בנתינה מועטת אלא יתן מהודר ויפה. 2) או בשל 'חפצי הקדושה' ("חפצא") שיהיו החפצים הכי משובחים ומפוארים.

בעצם ההבדל בין שתי הסיבות הללו, משפיע על ההלכה איזו תרומה צריך לתת העני:

1) אם הסיבה שיש להדר במצוות במחיר גבוה כדי להוסיף ולהכניע את היצר הרע, יש מקום לומר שהעני שיש לו רק תבואה זולה יכול להסתפק בנתינת תרומה זולה, שהרי אדרבה יתכן שבתרומתו שהיא באופן יחסי לעשיר יותר זולה - הוא 'כופה' ומתקן את היצר הרע יותר ממה שהעשיר כופה את יצרו בנתינתו תרומה הרבה יותר יקרה, כי בהשוואה לנכסים האישיים של כל אחד מהם, סביר להניח שתרומת העני באופן יחסי בהשוואה לכמות רכושו, הרבה יותר משמעותית מתרומת העשיר. העני בתרומתו הזולה כופה את יצרו יותר משהעשיר כופה יצרו בתורמתו הגדולה.

2) אבל אם הדגש בהידור מצווה שחפצי שמים יהיו מפוארים ויקרים ביותר - חייב גם העני לעשות מאמץ עילאי ולתרום מהמשובח, ואין הבדל מי הוא התורם, כי רק כך מוסיפים בכבוד שמים.

כשהעני אינו זמין

לנושא הנדון יש השלכה נוספת למצב שהכהן או העני מקבלי התרומה אינם זמינים עכשיו, הוא יפגוש אותם רק עוד כמה ימים - האם גם במצב כזה מצווה להפריש תרומה משובחת, פירות בשלים וראויים לאכילה, אף על פי שיש חשש שעד שהם יימסרו לכהן או לעני הפירות ירקיבו; או שבמצב כזה יש להפריש פירות לא בשלים, למרות שהם נחשבים לא משובחים, כי העיקר שכשהתרומה תגיע לידי העני או הכהן היא תהיה בשלה וראויה לאכילה ולא רקובה.

נושא זה מצוי במחלוקת תלמודית: רבי יהודה סובר שלעולם יש להפריש רק מהמשובח ביותר, כי המצווה היא שהתורם ייתן את הכי טוב שיש לו; ותנא-קמא חולק עליו וסובר שבמצב שכזה יש להפריש פרי לא בשל, אף שאינו נחשב למשובח, כדי שכשהפרי יגיע לכהן או לעני - הוא יהיה בשל וראוי לאכילה.

להלכה למעשה נקבע כדעת תנא קמא שהעיקר שיגיע לכהן פרי תרומה משובח וטוב, לכן במצב זה יש להפריש פירות לא בשלים, כדי שבבוא הזמן כשתגיע התרומה ליעדה - היא תביא תועלת הכי טובה לנזקק.
נקודת המחלוקת אף היא נעוצה באותו עיקרון האמור (גברא או חפצא):

אם הדגש על האדם ("גברא", כפיית היצר הרע של התורם) הרי גם בנתינה זו הדגש על הצורך האנושי של הכהן מקבל התרומה, שתגיע לידו תהיה המשובחת ביותר, לכן יש להפריש פרי שעדיין אינו בשל ומשובח, כדי שבעוד ימים אחדים כשהוא יינתן לידי הכהן או העני, הוא יהיה הבשל והראוי ביותר לאכילה, וזוהי דעת תנא קמא.

אבל אם הדגש על כבוד שמים - יש להפריש את המהודר והמשובח ביותר, אפילו שבעת שהתרומה תגיע ליעדה היא תפחת מחשיבותה, כי העיקר שהחפץ שהוקדש לשמים הוא המהודר והיקר ביותר בעת ההקדשה לשמים, וזו היא דעת רבי יהודה.

הידור מצווה מזרז את הגאולה

בסיום הדברים חשוב להבהיר, את דברי הרבי בסיום שיחת קדשו:

"למרות שהדין שהתורם שלא מהמשובח עובר על חטא קיים רק בתרומה [שרק בה אמרה התורה "ולא תשא עליו חטא גו'"], בכל זאת יש ללמוד מזה גם לשאר מצוות התורה את חומרת הענין של מי שמחסיר בהידור המצוות, כי למרות שאין מחייבים ואין כופים על הידור מצווה, בכל זאת כשלא מהדרים במצות, לא רק שחסרה מעלת הידור מצוה, אלא יש בזה (מעין) נשיאות עון (שנחשב לחסרון בהמצוה עצמה).

ומרובה מדה טובה כו' - שכשמקיימים מצות בהידור, הרי נוסף לשכר שמקבלים עבור ההידור, יש הוספה בשכר של המצוה עצמה.

כל מעשה המצוות ממהרים ומזרזים את עיקר כל העיקרים - ביאת משיח צדקינו, וקיום המצוות בהידור ממהרי ביתר שאת וביתר עוז את ביאת משיח צדקינו.

ההידור הגדול ביותר שיהיה בעולם יתקיים בביאת משיח צדקינו, אז יהיה ההוד וההדר לחי עולמים, בהתגלות מלאה ומושלמת, בגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו בקרוב ממש.