מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי ("אדמו"ר הזקן"), נאסר ברוסיה, באשמת מרידה וסיוע כלכלי לאויב הטורקי. מקורה של אשמת השווא היה תמיכה שנהג לגייס עבור עניי ארץ ישראל, שהייתה אז תחת שלטון טורקי.
 
למעשה, נולדה האשמה כתוצאה מקטרוג שהתעורר בשמיים על הגילוי הנרחב של תורת החסידות, שבמקורה נשגבה מבינת אנוש. מסופר שבעת המאסר התגלו אל אדמו"ר הזקן רבותיו, רבי ישראל בעל שם טוב ורבי דוב בר המגיד ממזריטש, והוא נועץ בהם האם עליו להפסיק ללמד חסידות. השניים השיבו, שלא יפסיק אלא אף יוסיף ללמד יותר.
 
קטרוג דומה התעורר כבר דור אחד קודם, והיה זה רבי שניאור זלמן בעצמו שביטל את הקטרוג. הוא השתמש במשל לבן מלך שחלה אנושות, והדרך היחידה להצילו הייתה לשחוק את האבן היקרה שבכתר המלך, ולתת מהאבן השחוקה לפיו. האבן היקרה, הסביר הרבי, היא תורת החסידות, שמעטרת את כתרו של מלך מלכי המלכים ולא נועדה להיות נגישה לכל אדם. אך במצב חריג, בעת שבנו יחידו של מלך מלכי המלכים נמצא בסכנה רוחנית קשה – ודאי שמוכן האב להשתמש באבן היקרה וכביכול להשחית אותה כדי להציל את בנו – את עם ישראל.
 
הסבר זה הצדיק גילוי מועט של החסידות – למען הצלת הבן. הקטרוג שב והתעורר כאשר החל רבי שניאור זלמן לחשוף ולהפיץ את תורת החסידות בהיקפים רחבים ועמוקים מעבר לנדרש להצלה, במטרה להוסיף בבריאותו הרוחנית של הבן, של עם ישראל. אך כאמור, גם קטרוג זה בוטל.
 
לתורת החסידות יש תפקיד – להכין את עם ישראל לגאולה השלמה. בזמן הגאולה יתגלו סודות התורה הנשגבים ביותר ויהיו מובנים לכול. החסידות מהווה טעימה מאותם סודות ולפיכך ההכנה הראויה לגאולה היא הנחלת החסידות להמוני העם, מוסברת בכל רמה אפשרית ומתורגמת לכל שפה.