הדרך להתמודד עם הצד האפל, "הצד האחר" של המציאות, הייתה תמיד התרחקות זהירה תוך ייאוש ממה וממי ש"נפל" נשאב או נחטף לשם. אך לא עוד.
חורים שחורים הינם ישויות אסטרונומיות בעלות כוח כבידה עצום שמושך לתוכו ובולע כל מה שמגיע לטווח "אופק האירועים" שלו (השטח שסובב את ה"חור") ואין ממנו חזרה. כל דבר שימצא את עצמו בתוך האזור הזה, יישאב יקרוס, יימחץ וייבלע ב"חור".
מה נהיה ממנו שם בפנים – אין לנו מושג אמיתי. הדברים הופכים שם ל"אנרגיה" דחוסה מסוג לא מוכר. כל מתקן שינסה לחסל חור שחור ולשחרר את האנרגיה שלו, ייבלע על ידי החור השחור יחד עם מפעילו ביש המזל, ובעצם יגדיל את כוחו. פצצה שתושלך לתוך החור לא זו בלבד שלא תשמיד אותו אלא אף תגדילו בכמות אנרגיה שוות ערך למסת הפצצה. מה שנכנס לחור שחור לעולם אינו יוצא בחזרה: לא אסטרואידים, לא טילים, אפילו לא אור (לכן החורים "נראים" בטלסקופים ככתמים של אפלה על רקע הקרינה הקוסמית הממלאת את החלל, ומכאן שמם).
לכאורה, נראה שחילוץ אנרגיה (או כל דבר אחר) מתוך חור שחור הוא בלתי אפשרי. כך לפחות היו הפיזיקאים רגילים לחשוב עד שסטיבן הוקינג (בהתבסס על רעיונות מוקדמים יותר שהגה יעקב ד' בקנשטיין, הפועל כיום באוניברסיטה העברית בירושלים) הראה שמחורים שחורים דווקא
כן דולפות כמויות קטנות של קרינה.
הסיבה שהאנרגיה מצליחה להימלט נעוצה בעולם המתעתע של מכאניקת הקוונטים. אחת מתופעותיה המוזרות היא האפשרות של חלקיק לעבור מִנְהוּר. כלומר, לעבור דרך מכשולים שלולא תיאוריית מכאניקת הקוונטים היו בלתי עבירים. "מנהור" (מלשון מנהרה) זה אומר שחלקיק המתגלגל לעבר מחסום גבוה עשוי לעתים פשוט להיעלם בצד אחד, ולהופיע פתאום בצדו השני של המחסום.
כיום סבורים שמנהור קוונטי הוא שמאפשר ל"קרינת הוקינג" לחמוק מחור שחור. חלקיקים נמלטים משדה הכבידה של "אופק האירועים" לא באמצעות ניגוח חומות הכבידה האינסופית, אלא באמצעות המנהור המסתורי.
ההשלכות הרוחניות של כל זה ברורות לכל מי שמכיר את המבנה הרוחני של הבריאה. זה שממנו משתלשלות כל התופעות הפיזיות המוכרות. מידע זה נפרש בפני לומדי פנימיות התורה המוסברת בעיקר בתורת חסידות חב"ד. בתורת החסידות אכן מתוארים מבנים רוחניים מסוג כזה השואף רק לקחת ולבלוע עוד ועוד מבלי להעניק מעצמם דבר. עבורם, הזולת קיים רק על מנת לנצלו, והם האנטיתזה של כל מה שטוב ומאיר לסביבה.
הדרך להתמודד עם הצד האפל, "הצד האחר" של המציאות, הייתה תמיד התרחקות זהירה תוך ייאוש ממה וממי ש"נפל" נשאב או נחטף לשם. אך לא עוד. התורה מבהירה כי בזמן הגאולה (שמגיעה תכף ומיד) ישתחררו כל ה"שבויים" שהיו בשליטת ה"חורים" הרוחניים. אלה האחרונים יתפוגגו וייעלמו כאבחת עשן, והכול יתמלא אור.