ביום רביעי האחרון, ח"י באלול, מלאו 317 שנים להולדתו של מחולל שיטת החסידות, כבוד קדושת רבי ישראל, המוכר בכינוי 'הבעל-שם-טוב'. ביום זה, בהפרש של 47 שנים, נולד גם מייסד חסידות חב"ד, כבוד קדושת רבי שניאור זלמן מלאדי, המוכר בכינוי 'בעל התניא'.
 
כאשר אומרים 'חסידות' מתכוונים בדרך כלל לדרך שחידש הבעל-שם-טוב, או לדברי-התורה של מנהיגי החסידות לדורותיהם. ומה בעצם חידש הבעל-שם-טוב? מה היה חסר בעבודתם של עם ישראל, שאותו בא הבעל-שם-טוב להשלים?
 
*
 
אפשר אולי לומר, שתורף חידושו של הבעל-שם-טוב, הוא בהגדרה המדויקת של המטרה שלשמה הגענו לעולם. לפני שנולדה החסידות רווחה התפיסה לפיה נולדנו כדי להגשים את עצמנו, וההגשמה המושלמת היא על-ידי שנלמד תורה ונקיים מצוות, כרצון הבורא. התורה נתפסה כמתכון שכתב יוצר האדם אך ורק למען האדם, ויש לקיימה כי זו דרך החיים המומלצת ביותר.
 
הסתכלות זו הציבה את האני של כל אחד במרכז ההוויה של חייו. מאמר חז"ל הנודע, 'חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם', התפרש פשוטו כמשמעו. הכול נברא כדי שאוכל למצות מעצמי את המיטב ולהתעלות עוד ועוד במעלות קיום ההוראות שנכתבו למעני בתורה. עליי לנקות את עצמי מכל המידות המגונות ולסגל מידות חיוביות, הכול מתוך אידיאל של שאיפה לשלמות.
 
הגיע הבעל-שם-טוב והפך את הקערה על פיה. אנחנו כאן לא בשביל עצמנו, אלא בשביל הקדוש-ברוך-הוא. התורה אכן מביאה אותנו לשלמות – אך לא לשם כך היא נכתבה. היא נכתבה כדי שנדע כיצד למלא את רצונו של הקדוש-ברוך-הוא בשלמות. מרכז ההוויה של החיים הוא לא האני שלנו, אלא הבורא. סביבו, סביב רצונותיו, צריכים להסתובב כל המחשבות, הדיבורים והמעשים שלנו. 'בשבילי נברא העולם' פירושו: בשביל שאצליח לקיים כראוי את רצון האלוקים האחד והיחיד, שאין עוד מלבדו.
 
הבעל-שם-טוב בא והציב את כללי החיים באור הנכון. הוא השריש בנו את זכות הקיום האמיתית שלנו, ובכך כיוון לבטל את תחושת הגאווה והישות, שהיא למעשה אם כל חטאת. כאשר מודעים לכך שהמטרת החיים אינה אנו עצמנו – ממעטים את הרגשת החשיבות העצמית, וכתוצאה מכך מתרגלים לא לכעוס – כי מי אני שאכעס, לא לרדוף אחרי הנאות עצמיות – כי לא אני המטרה, וכך גם לא להתרברב, לא להתעצל ולא כל יתר התכונות השליליות.
 
אלומת האור ששפך הבעל-שם-טוב על החיים, האירה לנו את המטרה. חסידות חב"ד שייסד רבי שניאור זלמן מלאדי, נותנת את הכלים הנפשיים והמעשיים להגשים את המטרה.
 
*
 
כאשר תבוא הגאולה השלמה, לאף אחד בעולם לא תהיה תחושת גאווה. הקדוש-ברוך-הוא יתגלה לפנינו במלוא הדרו – ולמול ההתגלות הזו, ייהנו הנבראים מכך שלא יותירו לעצמם בדל של הרגשת חשיבות עצמית.
 
ולכן התגלה משמים לבעל-שם-טוב, כי המשיח יבוא כאשר 'יפוצו מעיינותיך חוצה'. כאשר העיקרון המרכזי שלימד הבעל-שם-טוב – לשים את הקדוש-ברוך-הוא במרכז חיינו ולא את עצמנו – יגיע ויילמד בכל קצוות העולם – זו המוכנות הטובה ביותר למעבר אל עידן הגאולה, בו כאמור לא יעלה בדעת אף אחד לשים את עצמו במרכז.
 
בדורנו, במסגרת המהפכה היהודית שחולל הרבי מליובאוויטש מלך המשיח – הגיעו שלוחיו לכל קצוות העולם ואכן התגשם החזון 'יפוצו מעיינותיך חוצה'. לכן אנו מצפים בכל רגע לבוא הגאולה, כפי שהובטח לבעל-שם-טוב, וכפי שהובטח גם לנו על-ידי הרבי, כי הדבר יתרחש בדורנו, בכל רגע ממש.