השבת נקראת שבת 'נחמו' על שם ההפטרה המתחילה במילים 'נחמו נחמו עמי' – הראשונה מתוך שבע הפטרות שיש בהן נחמה בעקבות חורבן הבית ונבואות על הגאולה.
 
כאמור, הנחמה נפתחת במילה שחוזרת על עצמה פעמיים: 'נחמו נחמו'. ואומרים על כך חז"ל כי כפל מילים הוא שימוש לשוני במקרא בהקשרים של גאולה: הציווי 'לך לך' נאמר לאברהם אבינו, שנגאל מחרן ועלה לארץ ישראל. יעקב אבינו מסר לצאצאיו כי מי שישתמש בביטוי הכפול 'פקוד פקדתי' הוא מי שיגאלם ממצרים, ועוד. וכך גם הנחמה על חורבן הבית והנבואה על הגאולה העתידה נפתחת בלשון הכפולה 'נחמו נחמו עמי'.
 
במקרה שלנו, יש לכפל הלשון משמעות נוספת: הנחמה בגאולה תהיה נחמה כפולה – גם על חורבן בית המקדש הראשון וגם על חורבן הבית השני. השאלה היא, מה המשמעות של כפל הנחמה – הרי הנחמה היא בכך שייבנה בית שלישי, ומה זה משנה כמה בתי מקדש היו לפני כן ונחרבו?
 
התשובה היא, שבכל אחד מבתי המקדש הייתה מעלה שלא הייתה בזולתו. בבית המקדש הראשון שררה קדושה נעלית ביותר, שהייתה מסומלת בנוכחותם של הארון ולוחות הברית. לעומת זאת, בבית המקדש השני לא היו הארון והלוחות ושרתה בו פחות קדושה. אולם בגשמיות הוא היה גדול יותר ועמד על תלו יותר שנים.
 
בית המקדש השלישי יעמוד לנצח ויכלול בתוכו הן את מעלותיו הרוחניות של בית המקדש הראשון ואת מעלותיו הגשמיות של בית המקדש השני. וזו אפוא המשמעות של כפל הנחמה.
 
*
 
בתזמון מושלם, אנו חוגגים בערב שבת 'נחמו' גם את חמישה עשר באב, אחד הימים שנאמר עליהם כי לא היו לישראל ימים טובים כמותו (השני הוא יום-הכיפורים).
 
התופעה המבורכת הראשונה שהתרחשה בתאריך זה הייתה – "כלו בו מתי מדבר": מדי שנה, בתשעה באב, מתו במדבר אותם שנגזרה עליהם הגזירה שלא ייכנסו לארץ והגיעו לגיל שישים. בשנה האחרונה שלפני הכניסה לארץ ערכו בני-ישראל את ההכנות שהיו רגילים להן משנים קודמות והמתינו למותם של מי שלדעתם היו ראויים למות. למחרת בבוקר גילו שאיש מהם לא חסר וכולם בחיים. הם חשבו שאולי הם טעו בתאריך והמתינו בחוסר ודאות כמה ימים נוספים, עד שהגיע ט"ו באב ונראתה הלבנה בשלמותה. כעת היה להם ברור שעבר תשעה באב ואם אף אחד לא מת – אכן נתבטלה הגזירה.
 
ט"ו באב מבטא אפוא תיקון. את החיים שצומחים מתוך גזירת הכיליון. ההארה של הירח המלא לאחר תשעה באב מסמלת את הגאולה שצומחת מתוך הגלות.
 
יותר מכך: נחמה אמיתית היא כזו שאינה עוסקת רק בתיקון השבר, אלא מגלה שהקושי נולד כדי לפתוח הזדמנות למצב טוב יותר. שמשבר הוא הרגע בו נולדת למעשה ההצלחה הבאה.
 
וזהו פשרה של ההארה בחמישה-עשר באב. היא באה לגלות שכבר בעיצומו של החורבן נבטו זרעי הגאולה. וכמו שנאמר במדרש: "עלה אריה במזל אריה והחריב אריאל – על מנת שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל". עלה אריה, נבוכדנצאר, במזל אריה, חודש אב, והחריב את אריאל, בית המקדש – על מנת שיבוא אריה, זה הקדוש-ברוך-הוא בחודש אב ויבנה את בית המקדש. כלומר, כל סיבת החורבן הייתה 'על מנת' שיבוא הבורא ויבנה בית-מקדש גדול וקדוש יותר.
 
כעת אנו מחכים לראות כבר בצמיחתם המפוארת של הזרעים שנבטו לפני כאלפיים שנה. אנו ממתינים להתגלותו לעין כול של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, שיחולל לנו כבר את הגאולה האמיתית והשלמה בפועל, תכף ומיד ממש.