"שופכים את דמנו ושותים בכפית", כך היום בצהריים עו"ד הדס פורר-גפני מהפרקליטות בעימות רדיופוני עם איילה חסון, בפרשת דריסתו של הנער גל בק ז"ל. היא נשמעה נסערת, לא מכילה את הסיטואציה ואפילו במצוקה. מבחינתה האשימו אותה בשחיתות. היא לא הגיבה כפי שהיה מצופה מעו"ד בכיר וממילא התקשתה לגייס את אהדת המאזינים. רק ברגע האחרון של הראיון היא התעשתה וענתה את התשובה שנדרשה לענות מלכתחילה. תיעשה בדיקה מקיפה על-ידי ועדת הערר.

ייתכן ונחשפת לפנינו עוד פרשת שחיתות מסועפת שלא היינו רוצים להאמין שהיא יכולה להתקיים. ייתכן גם שהכל הוא פרי קונספירציה וצירופי מקרים. כך או כך, מקולה של הדס עלה שהיא באמת חשה ש"שותים את דמם" של אנשי הפרקליטות.

להבדיל, גם תנ"צ אפרים ברכה חש את אותו "עליהום". החלטתו לשלוח יד בנפשו חייבת להיות עבורנו הרבה יותר משמעותית. זה לא עניין שצריך לעבור ללא חשבון נפש מקיף ומעמיק, שיהודי מחליט שכלו כל הקיצין, שאין לו עוד אפשרות לנחמה, שהחיים האלה הם לא חיים ששווה לחיותם, שהוא לא מאמין עוד בטוב שבעולם, ולא משנה מה עשה, ולכן הוא בוחר לשים לחייו קץ.

אני לא רוצה להיכנס כאן לניתוח החברה הישראלית ולהשפעות הרשת על מצבים נפשיים. זהו בהחלט צד אחד של חשבון הנפש. המצב הנתון כרגע הוא שהרשת מעצימה את אפשרויות ה"עליהום". כל אחד יכול בקלות רבה יחסית לשלוח חיצים, להלבין פנים, לפגוע, להעליל, בין אם על בסיס אמיתי ובין אם על בסיס שקרי. ה"יתרון" של הרשת הוא במהירות התפוצה ובכך שכמעט בלתי אפשרי להסיר את הכתם. הוא שם וכנראה כמעט לתמיד.

ה"עליהום" הזה הרסני לנפשם של בני נוער ואנשים בעל נפש עדינה, אך לא רק. מקרהו של ברכה מלמד שהחורבן הנפשי יכול להפיל חלל גם אנשים חזקים. בעידן הרשתות החברתיות כל אחד מאיתנו יכול לחוות בתדירות קרובה יותר או פחות, התקפות בעוצמות שונות. אותן התקפות, אם הוא אינו מיומן בהתמודדות עמן, עשויות לערער אותו, לפגוע בתפקודו קשות. לגרום לו לא לישון בלילה ולהיכנס לחרדות ומצוקה.

ההתמודדות עם מצבים אלה ראוי לה אימון מקדים. אימון שיכשיר אותנו לצלוח בהדרגה משברים קטנים וגדולים. האימון מטרתו לא רק לדעת כיצד מתמודדים, אלא להחדיר ולהפנים ידיעה זו לתוך חיי היומיום. לגרום לידיעה הזאת להפוך לחלק מחיינו כך שבזמן אמת נגיב כראוי. אלה הם כמה מהשלבים הנדרשים להתמודדות:

א. לבנות מרחב מוגן בזמן ובנפש. זה יכול להיות לימוד והתבוננות בכוח האינסוף אך גם ריפוי בעיסוק, טיפול בבעלי חיים, נגרות או יציאה לריצה.

בניית מרחב עצמי נועדה ללמד אותנו להתחבר לנקודה של שקט בחיינו. נקודה של טוב, שממנה אנו יכולים לשאוב כוחות. מרחב מוגן הוא פרק זמן יומי או שבועי שבו אנחנו לא נותנים לשום דבר אחר להיכנס לתוך חיינו ומחשבתינו, מלבד אותו עניין, לימוד, תחביב או עיסוק אליו בחרנו להקדיש את עצמנו.

מרחב עצמי הוא מקום שבו אנחנו לומדים להיות ממוקדים רק במטלה שלפנינו. אנו לא נותנים דרור למחשבות. אנו לא מאפשרים להן לברוח למקומות רחוקים ולא לעסוק בשאלה מה יהיה. בשל הבידוד המחשבתי זהו מרחב פנוי מדאגות וחרדות. הפרקטיקה הזאת מזכירה במקצת את טכניקת ההתבודדות. היא נועדה להראות לנו שגם בעולם רועש יש לנו עצמיות ואנחנו יכולים לבחור להתחבר אליה. עצמיות שבה הרעש של פייסבוק והעיתונות אינם יכולים לחדור.

אותו מיקוד בדבר, שהוא חלק מבניית מרחב פנימי, אמור להוכיח את עצמו ולעזור לנו כשאנו יוצאים מהמרחב המוגן חזרה להתמודדות, ל"עליהום". אנו חוזרים אל ההתמודדות טעונים בכוחות ובידיעה, שיש מקום לנחמה. יש מקום שטוב לנו בו, וממנו אנחנו יכולים להתעצם.

מרחב מוגן הוא לא אסקפיזם. ה"עליהום" הוא מה שנרצה ללמד את עצמנו כמציאות אשלייתית. המרחב המוגן הוא הדרך להתחבר לשקט שהוא חלק ממה שאנחנו רוצים ללמד את עצמנו לחוות כמציאות אמיתית.

ב. להסיר את הגורם המאויים. רוב האנשים שיכתבו עליהם דברים שליליים בפייסבוק או שיאשימו אותם בשחיתות בטמטום או ברוע יחוו את הכיווץ. כיווץ משתק שגונב עמו את טעם החיים. הכיווץ משתק באותה מידה בין אם הדברים הם נכונים ובין אם לאו. המקור לכיווץ איננו תחושת העצמיות שלנו או המקור הנשגב והנעלה של האדם אלא תחושת הישות, האגו אם תרצו. איך מטפלים באגו מאוים שחוטף חצים? הדרך המהירה והיעילה לטיפול היא להתרכז בזולת. לצאת ולהתנדב, לעזור, לתת צדקה ביד נדיבה. יציאה מעצמנו והתמקדות בזולת תהפוך אותנו ללא פגיעים. היא תגלה לנו עולם שלם שם בחוץ, שבאמת צריכים אותנו בו, או שבאמת אנחנו יכולים לתרום בו.

ג. "ירו" בכם? לא בהכרח צריך להשיב אש. תגובה דרוכה ומסתערת יכולה להיות ראויה רק אם היא רציונלית, כלומר תוביל לתוצאות רצויות ונדרשות. בדרך כלל תגובה לוחמנית תוביל אתכם להתאבק עם המנוול. היא תגרום לכם להיות אזוקים בהאשמות כנגדכם. היא לא תיתן לכם מנוח ותגרור אתכם מטה להתבוסס בקרבות התשה הפוצעים את הנפש.

בדרך כלל מי שירה לא באמת מתעניין בכם. לכל תגובה שלכם תהיה להם תשובה רעה. יש להם קהל שהם רוצה לספק לו את ליטרת הדם הנדרשת כדי להתקדם ולזכות בתשומת לב. בדרך כלל מדובר באנשים ממורמרים שלא עושים על עצמם עבודה רוחנית. במקום להאיר את סביבתם הם מתעקשים להחשיך אותה. עצם הידיעה הזאת אמורה להקל עליכם.
עד עתה סיפקתם לאנשים אלה מספיק, אל תתנו להם עוד. ברוב המצבים, בייחוד אם באמת טעיתם בהתנהלות עבר, עדיפה תגובה מידתית המפוצצת את הבלון. "יכול להיות שטעיתי", "נבדוק", "נפיק לקחים". "אנחנו לא מושלמים". ורצוי שתגובה מעין זו לא תהיה מהפה אל החוץ, אלא באמת ובכוונה.

ד. סוד הנקודה הטובה – זהו כנראה העיקרון החשוב ביותר בספרות הקבלה והחסידות. הפנימיות שלנו היא דבר מרומם ונשגב ולא ארון שלדים שצריך לטפל בו. יש לנו, כדברי ר' רן ובר, נקודה טובה. יש לנו נקודה עצמית שאינה מושפעת ממה שאומרים עלינו ואפילו לא ממעשינו. גם אם פישלנו, הנקודה הזאת תישאר טובה ותימצא שם עבורנו. זוהי נקודה עצמית משמעותית. הבעל-שם-טוב התאמץ לשכנע את שומעיו שיאמינו בעצמם. יאמינו בכוחם ובהשפעת תפילתם.

היכולת לראות טוב, להיות אופטימיים, לגבש מחשבה חיובית הדוחה את המחשבה השלילית היא תוצאה של אימון. בכל תמונה של מציאות צריך להתאמן לחפש את החיובי והמועיל ולא את השלילי והמאיים. לגלות את סוד הנקודה הטובה זהו אולי הדבר החסר לנו ביותר. הגילוי יגרום לנו להאמין בעצמנו, להאמין שמותר לנו להיות. מותר לנו לקבל את עצמנו גם אחרי טעויות.

מה שיכול היה להציל את ברכה הוא לא לפתח "עור של פיל", חוסר רגישות ואף אדישות. כדי להתמודד עם מצבים של" עליהום" צריך להסיר את הגורם המאוים וצריך לדעת להסיח את הדעת, למקד את זמן התגובה והעיסוק במשבר ובעיקר להאמין בעצמנו. בטוב שבנו. גם אם אנחנו לא מושלמים. שבועיים התנדבות בבית חולים, במחלקות בהם אנשים נאבקים כדי לחזור לתפקוד נורמלי, בכוחם להסיר את כל הדאגות והחרדות מפני העתיד.

(באדיבות את התבוננות)