יום אחד נפגשו פרופסור לפילוסופיה ומנהל בית חב"ד. נשמע כמו התחלת תיאור של ויכוח? לא כשמדובר על אותו אדם...
 
הרב יצחק בלאק החל את דרכו כסטודנט לפילוסופיה, התקרב לחסידות חב"ד וזכה לתפקד גם כמנהל בית חב"ד באוניברסיטת 'לונדון' שבקנדה. בתקופה בה היה סטודנט צעיר שרק החל את התקרבותו לרבי מליובאוויטש מלך המשיח, שמע רבות על סיפורי מופתים שהתרחשו בברכותיו של הרבי. כבחור רציונאלי התקשה להאמין לכל הסיפורים השמימיים. עד שזכה להיתקל בהם חזיתית.
 
חבר טוב של בלאק היה סטודנט לכימיה, שבאותה תקופה עבד ימים ולילות כדי לקבל את התואר "דוקטור". את התואר הוא בחר לקבל מהאוניברסיטה היוקרתית "הארוורד", מה שהפך את העניין למורכב עוד יותר. בעת שהתרחש סיפורנו הסתובב אותו חבר קמוט מצח ומוטרד בעליל. הוא סרב להצטרף לשיחות הסטודנטים הקלילות, כמעט לא חייך ובכל רגע פנוי היה בהתייעצות עם פרופסור זה או אחר.
 
כשניסה בלאק להתעניין מה מדיר שלווה מידידו, גילה כי כל הדוקטורט נתון בסכנה. כדי לסיים את המחקר בו עסק היה עליו להפוך נוזל מסוים למוצק והוא לא מצליח. "עזוב, בלאק", הניף ידו בייאוש בתגובה להתעיינותו. "גדולי הפרופסורים התחבטו בבעיה ונכשלו ואתה חושב שתצליח? אני מתוסכל מכך שעבודה של שנתיים עומדת לרדת לטמיון מסיבה טכנית!", סיים במצוקה.
 
בלאק מיהר לתקן את ידידו. "אני לא חושב שאני אצליח, אלא מישהו אחר מכל מה שאתה מכיר. בוא איתי לרבי מליובאוויטש. אולי יהיה לו רעיון". החבר לא ממש האמין שרבי, קדוש ככל שיהיה, יוכל לסייע לו, אך מה היה לו להפסיד? שנים-עשר דולר שתעלה הנסיעה מקיימברידג' לניו יורק?
 
ביום ראשון בלילה נכנס החבר לרבי ושטח בפניו את הבעיה. הרבי הורה לו להאיר על הנוזל באור 'אולטרא סגול' ואז החומר הנוזלי ייהפך למוצק. החבר של בלאק היה המום. על רעיון כזה לא שמע מעודו והתלבט אם בכלל לנסותו. שוב הזכיר לו בלאק שאין לו מה להפסיד, מלבד את הדוקטורט הנכסף ושנתיים עבודה...
 
יומיים אחר כך התקשר אליו חברו. "הפרופסורים כולם המומים. הרבי הציל לי את הניסוי!". החבר סיים את הדוקטורט וקצר שבחים נלהבים.
 
סיפור נוסף ארע עם בלאק עצמו. בשנת תשכ"ז (1966), בעת שכבר היה פרופסור בלאק, הוא הוזמן לוועידה שנערכה באוניברסיטת 'בראון' ברוד-איילנד. הרבי תמיד דחף את בלאק להתפרסם והכינוס היה הזדמנות טובה לכך. אך כשקיבל בלאק את ההודעה על תורו לדבר, חשכו עיניו. התאריך שניבט אליו מהדף היה שבת קודש.
 
בלאק ידע כמה ועדות אלו מדויקות ומדוקדקות וכל ניסיון לשינוי בהן, אפילו שלושה חודשים מראש, כמוהו כשינוי ברגע האחרון... הוא כתב על כך מיד לרבי וביקש הנחיה מה לעשות. אולם תשובה לא הגיעה.
 
ככל שהתאריך הלך והתקרב, הלך וגאה הלחץ של בלאק. משלא יכול להמתין עוד התקשר בעצמו למזכירו של הרבי, הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב ושאל מה קורה עם השאלה ששאל. "אין תשובה", השיב המזכיר בטון שהבהיר שאין טעם להתקשר, וכשתהיה תשובה היא תישלח. כמה ימים חלפו ובלאק הלחוץ לא הצליח להתאפק מלהתקשר שנית. הרב חדקוב שב וענה באותו טון: "הרבי לא ענה, כך שאין לי מה לענות לך".
 
שלושה ימים לפני הכנס צלצל לפתע הרב חדקוב אל בלאק. "צלצל אל יו"ר הוועידה והודע לו כי יש לך מקרה חירום ותיאלץ להיות בניו יורק בשבת ולכן תוכל לנאום רק ביום שישי".
 
בלאק הידק את ידיו על השפופרת. זהו כינוס מכובד. כיצד ישנה את התוכנית בהתראה כה קצרה ובתירוץ כה קלוש? את כל זה הסביר לרב חדקוב, אך לא הצליח להפעים אותו. "זו התשובה שקיבלתי בשבילך מהרבי", הפטיר.
 
בלאק נשם נשימה עמוקה. ככלות הכול הוא כבר ידע כי כדאי לממש הצעות והנחיות של הרבי... הוא חייג אל יושב ראש הוועידה, מוכן לקיטון של רותחים שיושת עליו.
 
"או, פרופסור בלאק", הגיב היו"ר לאחר שבן שיחו הזדהה, "בדיוק רציתי להתקשר אלייך. אני מבקש את סליחתך אדוני, אבל הפרופסור שהיה אמור להרצות ביום שישי לא יוכל להגיע. האם תוכל להרצות במקומו?"...
 
לאחר ההרצאה, הספיק בלאק להגיע לבית המדרש של הרבי. הייתה זו שבת "מברכים" (לפני ראש חודש) והרבי פנה אליו בעת ההתוועדות בחיוך רחב ואמר לו "לחיים".
 
הרב בלאק המשיך להיות פרופסור-שליח ולקרב סטודנטים רבים בשליחות הרבי. מי שדואג כי "לא יידח ממנו נידח", גם אם בשביל זה צריך לעשות מפרופסור שליח.