אפשר כבר לומר שאנחנו ניצבים בפני מגפה. מחלת הסרטן היא גורם התמותה השני בחברה המערבית, אחרי מחלות כלי הדם והלב. הסטטיסטיקה מפחידה. לאחד משלושה יש סיכוי לחלות במחלה. בישראל מאובחנים מדי שנה עשרות אלפי חולים חדשים, ולפחות כ-10,000 אנשים נפטרים מהמחלה מידי שנה.

באחרונה סיימתי לקרוא את "לא לסרטן", ספרו רב המכר של ד"ר דויד סרוואן שרייבר. על-פי המחבר לכולנו יש פוטנציאל לסרטן, שנמצא במצב רדום בתוכנו. אולי תמיד היה. "משהו" במדינות המתועשות גורם לסרטן להתעורר באחוזים גדלים והולכים מאז מלחמת העולם השנייה.

בצרפת למשל עלה שיעור החולים במחלה ב-60% בעשרים השנים האחרונות. גם גיל החולים ירד פלאים.

עד לא מזמן שכיחות המחלה בארה"ב ובצפון אירופה הייתה גדולה פי תשעה משכיחותה בסין, בלאוס או בקוריאה, ופי ארבעה משכיחותה ביפן.[1] אולם בעשור האחרון אסיה המתועשת סוגרת את הפער בקצב מסחרר.

עשב שוטה

בספר "לא לסרטן" מצוטט דימוי מעניין המקביל את שלבי הגידול והתפשטות המחלה לאלה של צמיחת עשבים שוטים. בשלב הראשוני הזרע נקלט בקרקע. בשלב ההתקדמות הזרע נעשה לצמח. בשלב ההתפשטות הצמח נעשה לעשב שוטה, מתפתח ללא שליטה, פולש לערוגות, לשבילי הגינה.

ההתחלה – הנוכחות של זרע מסוכן פוטנציאלית – תלויה במידה רבה בגנים וברעלנים סביבתיים. הצמיחה של הזרע תלויה בתנאים החיוניים להישרדותו – קרקע מתאימה, מים ושמש. קחו מהעשב את התנאים הללו ואפשר יהיה לעצור או למנוע את התפשטות העשב השוטה.[2]

באותו אופן, כשמרחיקים מסביבתו של הגידול את הגורמים הדלקתיים הדרושים לצמיחתו, הוא אינו מצליח להתפשט. במקרים רבים, גם לאחר אבחון המחלה, ללא תנאי גידול מתאימים, המחלה לא תשרוד.

לכן הדרך להילחם במגפת הסרטן, בין אם היא קיימת באדם ובין אם היא עתידה להתפרץ, היא על ידי סילוק רעלנים תומכי דלקת מהסביבה שלנו. כשמרחיקים מסביבתו של הגידול את הגורמים הדלקתיים הדרושים לצמיחתו, הוא אינו יכול להתפשט, גם אם התא הסרטני מצוי כבר בגופנו.

מזון וסטרס

ישנן שתי סיבות עיקריות להתפשטות הסרטן, להן מקדיש ד"ר שרייבר את ספרו, שבהן יש לנו שליטה כמעט מלאה. במילים אחרות הגורמים הדלקתיים, הדשנים למחלה מגיעים משני מקורות:

א. הסיבה האחת היא תפריט המזון שלנו ואיכותו. בשישים השנים האחרונות נוספו כמויות עצומות של סוכר מזוקק לתזונה של האדם המערבי. נוסף על כך ישנה חשיפה גדולה למוצרים כימיים שלא היו קיימים בעבר. נוסף לשני אלה חלו שינויים בשיטות הגידול של צמחי מאכל ובעלי החיים למאכל, שפגמו באיכות המזון שלנו.[3]

עודף הסוכרים; הורמוני גדילה המצויים בבשר ובמוצרי חלב; העדר פירות וירקות נוגדי דלקות – ממריצים יצירת אינסולין ותומכי דלקות. בקיצור אפשר לומר שיש קשר ישיר בין צריכת בשר, פחמימות ריקות, ומוצרי חלב לבין הגידול בשיעורי הסרטן, ומנגד בין תפריט עשיר בירקות וקטניות לבין הפחתתו.

ב. הסיבה השנייה היא הסטרס או עקה. סטרס יוצר חומרים דלקתיים המשמשים דשן לגידולים סרטניים, רדומים או קיימים.
הסטרס גורם לשחרור הורמנים המפעילים את מערכות החירום של הגוף. כל התפרצות רגשית, בהלה או כעס ממריצים הפרשה של נוראדרנלין וקורטיזול. הורמונים אלה מכינים את הגוף לפציעה אפשרית, חלקית, על-ידי חיזוק של גורמי הדלקת הדרושים לריפוי הרקמות. בתוך כך אותם הורמונים מקלים על צמיחה והתפשטות של גידולים.[4]

כיצד מונעים את המחלה? 

המאבק בזיהום האוויר ובחשיפה המוגברת לחומרים כימיים הוא זירה שחשוב לקחת בה חלק, גם כיחידים המודעים לסביבה בה הם גרים. אולם אין בכך די. התנאים הסביבתיים הם קטליזטורים, מעוררי התפרצות, אבל הדשן הפנימי הוא התזונה שלנו והטיפול במתחים פנימיים.

שינוי תזונה דורש בעיקר מודעות. זה לא יקר ויכול להיות כיף גדול. הטכניקה, כפי שכתבתי כאן ובעוד מקומות, היא לא להשתמש בכוח הרצון כדי למנוע מאיתנו תזונה לא בריאה. אלא לשנות את הרצון.

דחיית הסטרס גם היא אפשרית ובהישג יד.

הרמב"ם כותב ש"יש לנפש בריאות וחולי כמו שיש לגוף בריאות וחולי".[5] כלומר אפשר ללמוד מרפואת הגוף על רפואת הנפש.[6]

על-פי הרבי מלובביץ', בדרך כלל משמעותה של מחלה היא שחלק מסוים של הגוף חסר או מתפקד שלא כראוי. מחלת הסרטן היא שונה. לא חסר בגוף כלום, אלא אדרבה, היא מוסיפה עליו את הגידול.

על-פי ההשוואה בין הגוף לנפש, הסטרס גם הוא דבר חיצוני ולא חיוני, שנכפה עלינו מבחוץ. כיצד אנו יכולים לדעת זאת? המבחן של דבר חיצוני לנפש הוא שאם תסירו אותו, הנפש לא תחסר דבר. אם איננו מבלבלים בין דריכות, אנרגתיות ודריכות לבין סטרס, אזי התנהלות נטולת סטרס תמיד תביא לתוצאות טובות יותר מאשר פעילות עם סטרס. כלומר חיים ללא סטרס הם לא חיים של שאנטי ונינוחות. ההפך הוא הנכון. אלה חיים מלאי אנרגיות, התלהבות ודריכות, רק בלי כיווץ של הנפש.

הקשר בין הסטרס למחלה הוא הגיוני. שניהם דברים חיצוניים ומיותרים, לגוף ולנפש. שניהם לא מועילים בדבר, ואת שניהם צריך להרחיק.

(באדיבות אתר התבוננות)

---

[1]  ד"ר דויד סרוואן-שרייבר, לא לסרטן, בתרגום נעמי כרמל, מודן, 2008, עמ' 71;

[2]  עמ' 118-119;

[3]  עמ' 73;

[4]  עמ' 54;

[5]  ראו הלכות דעות פרק ב, הלכה א;

[6]  על ההקבלה בין המחלה לבין הטיפול בשיטת החסידות ראו תורת מנחם ו, חלק שלישי, ה'תשי"ב, עמ' 72.