במאמר הקודם הובאה דעת הרמב"ן (שכמוה פוסקת תורת החסידות), כי בתקופת הנצח נחיה כנשמות בגופים. כיצד אם כן יוסברו דברי חכמינו ז"ל: "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה"?
 
התשובה הפשוטה היא שהגופים לא יזדקקו לאכילה ושתייה כדי להתקיים. אדרבה – אילו לא יהיו גופים לעתיד לבוא, אין חידוש בכך שלא יצטרכו לאכול ולשתות. זה מובן מאליו! מכך שראו חז"ל צורך לחדש שלא יאכלו ולא ישתו משמע שאכן יהיו גופים ומכל מקום הם לא יזדקקו לאוכל ושתייה גשמיים כדי להתקיים. הגופים יהיה בדרגה נעלית בה הם יתקיימו על אלוקות צרופה. ויש לכך תקדים: משה רבינו התקיים על הר סיני ארבעים יום ללא אוכל ושתייה גשמיים. הוא התעלה למצב בו ניזון ישירות מהקדוש-ברוך-הוא.
 
היתרון המיוחד שיהיה לגוף ייגרם כתוצאה מכך שיתגלה בו שורש רוחני גבוה יותר מזה של הנשמה. וזה מסביר גם מדוע כל הנשמות שנמצאות בגן עדן, בחלקן כבר אלפי שנים, והולכות ומתעלות במעלות רוחניות – תחזורנה בתחיית המתים לחיות בתוך גופים. על פניה, נתפסת חזרה זו כירידה רוחנית תלולה שפשרה לא מובן. אך על פי האמור מובן כי חזרת הנשמות לגופים אינה ירידה אלא להיפך – עלייה גדולה: רק כך הן תוכלנה להתחבר ולהיות מוזנות משורש רוחני נשגב יותר מכל המדרגות העצומות שניתן להתעלות אליהן בגן עדן.
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מוסיף ומסביר, כי היתרון הרוחני המיוחד של הגוף ייגרם מההתבטלות שלו אל האלוקות. ההתבטלות של הנשמה לנוכח גילויים אלוקיים לא נחשבת לתופעה ייחודית, משום שהנשמה רוחנית בהווייתה וטבעי שהיא תתפעם מגילויים רוחניים. אולם כאשר גוף גשמי מתפעם מגילויים רוחניים זו תוצאה של עבודת התעלות מאומצת וזהו הישג מיוחד במינו. ההישג המיוחד יביא לגילוי רוחני נשגב מאין כמוהו, וכדי שגם הנשמה תקבל אותו היא חייבת להיות מחוברת לגוף.