אסתר, הגמרא מספרת, הייתה אחת מארבע נשים הכי יפות בעולם, לצד שרה, רחב ואביגיל.[1]

אולם כנראה היופי שלה לא היה יופי רגיל. לא כזה שאנחנו עשויים מתארים לעצמנו. כדי להבין את היופי של אסתר יש לבחון מהי ההגדרה ליופי.

כל הגדרה ליופי מעלה סדרת שאלות. מי קובע מהו יופי? האם יש קריטריון אוניברסלי ליופי? האם יופי הוא תוצאה של הבדלים תרבותיים או התפתחות אבולוציונית? על אילו צרכים אצלנו עונות ההגדרות והחלוקה לקטגוריות של אנשים יפים יותר או פחות?

מיתוס היופי

אחת הטענות של נעמי וולף בספרה "מיתוס היופי" הוא שהשימוש הנעשה ביופי הנשי מרוקן נשים מנכסיהן. מיתוס היופי מנצל נשים בצורה צינית ובוטה כדי לקדם מוצרי צריכה, סיגריות, תמרוקים, רכבים, ממתקים, חומרי ניקיון ובעצם מה לא.
היופי בעיניה הוא מכשיר שליטה. מדובר באסופת קריטריונים הנתפסים כאובייקטיבים, טבעיים ונקיים מאידיאולוגיה, שנועדו לכאורה לרומם נשים. אולם בפועל קריטריונים אלה משמשים לדיכוי האישה. אם האישה אינה נראית כמו הדוגמנית היא כנראה לא יפה מספיק. אם היא פחות יפה היא כנראה גם פחות שווה. וזה רק מסר אחד העובר דרך הפרסומות. וולף טוענת כי תקשורת ההמונים מסתירה את האמת אודות תעשיית היופי.[2]

יפה או ירקרוקת?

נחזור לאסתר. בין אם הקריטריונים ליופי הם תוצאה של התפתחות אבולוציונית ובין אם מדובר במניפולציה קפיטליסטית גברית, יופי היא תכונה מוגדרת. היופי מכוון ל'קלסתר הפנים וחיתוך האברים'[3]. ניתן לתאר יופי במילים[4], כמו שיער גולש, עיניים גדולות, אף סולד וכדומה.

חכמים דוחים את האפשרות שאסתר הייתה יפיפייה על-פי הקריטריונים הרווחים של יופי. סביר להניח שלא הייתה נבחרת באף אחת מתחרויות מלכת היופי המתקיימות בימינו. האמת הפוכה כמעט. אסתר מתוארת כ"ירקרוקת".[5]

יתר על כן לפני שיצאה אל אחשוורוש במטרה לשכנע אותו להסיר את גזרת השמד היא לא הלכה למכון יופי. אסתר צמה שלושה ימים רצופים, והצום, מן המפורסמות הוא, שלא מיטיב עם היופי החיצוני. המהלך הזה של אסתר נוגד את סדרי הטבע. אשה שרוצה לפתות מלך ולשנות את דעתו צריכה להשקיע בטיפוח ולא להתמסר לצום ותשובה פנימית.
ובכל זאת, היא הצליחה במשימתה. בזכות התשובה שעשתה היא ועמה.

הצלחה זאת מעלה שאלה, אם אסתר אכן הייתה "ירקרוקת", כיצד ייתכן שנראתה יפה לאחשורוש ולאומות העולם, כפי שמסביר רש"י? איך נמנתה עם אחת מארבעת הנשים היפות בעולם אם באמת לא הייתה כל-כך יפה?

אסתר לא נהנתה מיופי פלסטי שהוא תוצאה של "חיתוך האברים". לאסתר היה יופי אחר, נדיר.

מסופר עליה שכבר כשהגיעה לארמון המלך, מיד לכדה תשומת לב "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה".[6]
חוט של חסד היה משוך עליה ולכן נשאה חן בעיני כל רואיה. בזכות אותו חוט של חסד, למרות שהייתה ירקרוקת נשאה חן בעיני כל רואיה.

לעומת היופי, את החן לא ניתן לבטא ולהסביר במילים. החן שונה מהיופי.[7] קשה להסביר מדוע אדם אחד מוצא חן בעיני אחר או לא[8].

החן אינו עניין שניתן לתלות אותו בצורה חיצונית קבועה כלשהי[9]. אין קריטריון אוניברסאלי לנשיאת חן[10]. החן הוא חלק מאופי וממצב נפשי. ככל שהאדם יותר פתוח, חש שלם עם עצמו ומלא מבחינה רוחנית, וככל שהוא יותר מחובר לפנימיותו, הוא יטה לגלות עניין באנשים שונים ובדברים מגוונים ולא רק בעצמו. ככזה הוא ייהפך גם ליותר חינני.

לאסתר היה משהו נוסף. היא נקראה גם אסתהר על ידי הפרסים, משום שהיא הייתה יפה כמו הירח. לירח אין אור משל עצמו. הוא מחזיר את אור השמש. יופייה של אסתר נבע מכך שדרכה כל מי שראה אותה גילה את מעלתו. כל אומה גילתה את ערכה.

כיצד זה ייתכן? סיפרתי השבוע לחבר טוב שהוא שימש עבורי דוגמה להנהגה מסוימת בעניין מסוים. הוא הופתע. מעולם לא ניסיתי להשפיע עליך, אמר. הוא עשה את שלו, וממילא דרכו גיליתי גם את עצמי.

כעת גם ניתן להבין מדוע אסתר מכונה "ירקרוקת". ספרות הקבלה עמוסה פרשנויות לכינוי ירקרוקת לאסתר. אחת מהן היא שהתבואה הגדלה מאור הירח, אור חוזר, ולא מאור ישיר של השמש, היא בצבע ירוק.[11] הירוק הוא אחד מצבעי היסוד של הבריאה, לצד הצבע החום-אפור.[12] בהעדר אור השמש, תבואה זו כוללת בעיקר עשב ולא פירות שהגיעו לבשלות. אסתר אינה יפה כמו אתרוג צהוב ומהודר.[13] היא ירקרוקת משום שבהתנהלותה היא מלמדת על כוח פנימי, עצמי הנובע מדרגה גבוהה וחודר לתוך המציאות הגשמית.

(באדיבות אתר התבוננות)

---

[1] מגילה טו.

[2] נעמי וולף, מיתוס היופי, על השימוש בייצוגים של יופי נגד נשים, רעננה, 2004.

[3] ראו אצל המפרשים: פרש"י, ראב"ע ואוה"ח עה"פ, פרשת ויצא, כט, יז. תו"א ויצא כג, ב.

[4] כמו יפת תואר ויפת מראה, ויצא כט, יז.

[5] מגילה יג, א.

[6]  אסתר ב, יז. 

[7] ניתן ללמוד זאת מהפסוק במשלי, לא, א. מובא אצל הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם, כו, חלק שלישי, ש"פ מטות מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט, עמ' 158.

[8] ראו מסכת תענית בסופה.

[9] מובא בשיחת הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם, כו, חלק שלישי, ש"פ מטות מסעיף מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט, עמ' 158.

[10] לכן לשיטת רבי עקיבא במסכת גיטין מותר לגרש אשה אפילו לא הקדיחה תבשילו או שלא מצא בא ערוות דבר, אלא די בכך שלא מצאה חן בעיניו. זאת לכאורה בניגוד לשיטה הכללית המקלה המיוחסת לבית הלל ולרבי עקיבא. להרחבה ראו שם.

[11] מאמרי אדמו"ר הזקן, עניינים, רנד.

[12] ראו הרמ"א, תהו זה ירוק ובהו – זה צבע אבנים, צבע החומר, מגילת אסתר, לג.

[13] וראו הדעה שאתרוג צריך להיות ירוק לפי שיטת הזהר, תיקוני זהר, כא, דף נו, עמ' ב.