מעולם בהיסטוריה הארוכה של העם היהודי, לא חשבו גברים על האפשרות ששלושת אלפים נשים יעזבו, בו זמנית, את ילדיהן ובני זוגן וייסעו לשבוע, הרחק מהבית. מעולם לא נתקלנו במקרה ששלושת אלפי גברים פרגנו לנשותיהם בזמן ובכסף, אלף וחמש מאות דולר לכל הפחות, מהתקציב הצפוף תמיד של משפחות ברוכות ילדים, כדי שאלה יטוסו עצמאית לשבוע שלם בניו-יורק.

בשבוע שעבר זה קרה. איך לא שמעתם על כך? ואם שמעתם אז לא מספיק? זו כנראה עוד הוכחה שהתקשורת, לכל גווניה, כמו ההיסטוריה, נכתבת בידי גברים, שמבינים הרבה פחות בעניינים שמרתקים נשים.

כינוס השלוחות העולמי שמתקיים בניו-יורק הוא לא רק הכינוס היהודי הנשי הגדול בעולם. לדעתי זהו גם הכינוס היהודי המרתק ביותר. הוא המרתק ביותר לא רק בגלל המשתתפות ואופן הארגון הנשי, אלא בגלל שהנושאים הנדונים בו הם נושאים אמיתיים, חיים, נוגעים ומאתגרים.

להשתתף בכינוס השלוחים העולמי זו משימה פשוטה יחסית. להשתתף בכינוס השלוחות זו משימה כמעט בלתי אפשרית. כגודל האתגר, כך גברה סקרנותי. למי לא התקשרתי. אחד אחרי השני נדחתה בקשתי. לבסוף הצלחתי בדרך לא דרך למצוא אישה (הקרובה אלי ביותר) שהסכימה "בחירוף נפש" לנטוש את כל מחויבויותיה ולצאת לשבוע בניו-יורק ולהשתתף בכינוס, תמורת התחייבותי לטפל בילדיה ולענות ללקוחותיה במהלך השבוע זה. אני עמדתי במשימה. ואכן המידע שזרם גבר על הדמיון.

בלי סיכומים היסטוריים ובלי נוסטלגיה ניגש היישר למסקנות. מדוע נשים מעניינות יותר, וגברים לעולם לא יצליחו להבין זאת.

א. עולם המעשה – אני לא יודע אם גברים מתביישים, או פשוט לא טרודים מהפרטים, אבל ניכר שבכינוס השלוחים הגברים ממעטים לשאול שאלות. סביב השולחנות סביר יותר שתפגשו מושגים כמו א"ק, סובב, ממלא, רדל"א וזעיר אנפין ופחות שאלות הנוגעות לחינוך הילדים ומערכות היחסים עם ראשי הקהילה הרפורמית.

הגברים באים כדי למלא מצברים רוחניים. גם הנשים מבקשות להתמלא רוחנית, אך עבורן כנראה מילוי מצברים אינו כרוך בהדחקת בעיות אלא בהתמודדות איתן.

לנשים ניכר שיש שאלות מעשיות והרבה. חשוב מכך, הן אינן מחביאות ספקות, טרדות ודילמות בלתי פתורות. והן גם רוצות לדבר על הדברים בפתיחות, בלי להסתתר. החסידות צריכה מבחינתן להיות תורת חיים שקשורה לכל פרט בהתנהלות היומיומית.

אחרי כל לימוד עיוני התיישבו קבוצות הנשים לשאול מה ההוראה המעשית מהרעיונות שזה עתה למדו. התשובות ניתנו מתוך הקהל, על-ידי יועצות מומחיות וגם על-ידי רבנים שהוזמנו מראש ומתמחים בנושאים שונים.

ניכר, מהמידע שקיבלתי, שהדוברות היו רהוטות ואינטלגנטיות. התשובות והשאלות, כמו רוב הכנס, ניתנו באנגלית. בכלל מהשאלות עולה כי ההתמודדויות של השליחים בארה"ב שונות בהיבטים רבים מאלה של השליחים בארץ. הם אמנם אינם עומדים מול מתח בין דתיים וחילוניים, מהסוג שהשליחים בישראל סובלים ממנו. אבל כששישים אחוזים מיהודי ארה"ב מתבוללים, השאלות הן רבות.

רוצים דוגמאות? הנה כמה מעניינות במיוחד.

מה קורה כשזוג צעיר מתחתן וכבר אחרי שנה הם חובקים תינוק? היכן הם רוכשים מיומנות הורית? מדוע אין קורסים בהורות לזוגות צעירים? עד כמה אווירה לחוצה משפיעה על גידול הילדים ומה אפשר לעשות בנידון? מה עושים כשילדה בגיל ההתבגרות בסביבה אמריקאית נוטה להתחצף ולזלזל בערכים אמוניים? האם בעיות חברתיות משפיעות על האמונה של הילדים? האם ילד שנדחה חברתית או סובל מהתעללות, הדבר עשוי להתבטא בעזיבתו את חיי התורה והמצוות? כיצד ועד כמה אם יכולה להדריך את בתה בעניינים צנועים ורגישים? עד כמה בדידות משפיעה על הנפש וכיצד להיחלץ ממצבים של בדידות? מדוע חשוב כל-כך שהורים יבינו את הילדים ויתנו להם אפשרות לשתף בחוויותיהם? מדוע שיטת העונשים אינה עובדת ומדוע אין ראוי להשתמש בה?  ואחת קשה במיוחד, שיכולה להישאל רק בארה"ב – כשטרנסג'נדרית נכנסת לבית הכנסת, לאן צריכים להכווינה- לעזרת נשים או למניין הגברים? וטרנסג'נדר?

ומה לדעתכם ענו המומחים והרבנים? (ההימור שלי: שגבר שהפך לאישה – יכול לעבור לעזרת נשים. אישה שהופכת לגבר לא יכולה כבר להשתתף במניין).

מה עושים כשאין שלום בית בין בני זוג שאמורים להוות מודל לזוגיות? (לא לחכות לרגע האחרון, לטפל ולמנוע מהמצב להתדרדר). איך אפשר להסביר מחלוקות בין שליחים? מה זו אותנטיות בשליחות? כיצד אפשר להתמודד עם השליחות מבלי להתדרדר רוחנית? כיצד מתמודדים עם בני זוג מעורבים (יהודיה ולא יהודי)? איך להתייחס אל לא יהודים על שולחן השבת? מתי אפשר לארגן ארועים מעורבים (נשים וגברים) ומתי לא? האם שליח או שליחה יכולים ללכת לאירוע לא כשר? (לא!) האם מותר לקיים פעילויות עם רבנים רפורמים וקונסרבטיביים (דרך אגב התשובה הייתה שמותר לשמור על קשר אך לא לקיים פעילויות משותפות).

את העיקרון הבנתם. הנשים דיברו על הכל ובפתיחות במטרה ללבן סוגיות קשות ולקבל תשובות מעשיות.

ב. עוצמה נשית ו"אין עוד מלבדו" – באחת הסעודות עלתה שליחה צעירה מהארץ שחלתה במחלה קשה. היא סיפרה על קשיי ההתמודדות שלה מבחינה פיזית ונפשית. כשסיימה לדבר הנשים קמו, אחת אחר רעותה ונשאבו יחד לריקוד מלא שמחה. "הריקותי לכם ברכה עד בלי די, עד בלי די." כשהגיעו לפסוק: "עד שיבלו שפתותיכם מלומר די", כבר כל הנשים דמעו. דמעו משמחה. שמחה של אין מציאות אחרת בעולם מלבד מציאות הבורא. שמחה שרע אינו יכול לרדת מהשמיים, והקושי והייסורים הם רק ניסיון זמני שעתיד להתגלות הטוב שבו.

ג. יוקרה ושוויוניות. חשבתם שנשים יקבלו פחות? טעיתם. לפנק לפנק לפנק. הילטון מנהטן, סעודות גורמה, שוקולד בלגי, סושי, סלסלות עם מוצרי טיפוח והיגיינה בחדרי השירותים, מחשבה נשית על כל פרט (הלו זו חסידות כאן??). משאבים גדולים הוקצו לטובת הכינוס. הרב משה קוטלרסקי, הבולדוזר של חב"ד העולמית, העומד מאחורי המערכת הארגונית של השלוחים והשלוחות, לא מעלה על הדעת ליצור אי שוויון. השלוחות שותפות מלאות ואחראיות על יצירת התכנים והפקת חלק מהאירועים.

הרב קוטלרסקי עובד סביב השעון. הוא נמצא בכל מקום ודואג לכל דבר. חשוב לו לתת מענה אישי לכל בעיה ועניין של כל שלוחה ושלוחה. אולם לא פחות מאשר הוא פועל, הוא בעל חזון. 3000 נשים שעוזבות את ביתן לשבוע זה לא מספיק עבורו. הוא רוצה להגיע ל-10,000 נשים הפועלות כשלוחות. "ישנם קרוב ל-18 מיליון יהודים ברחבי העולם ואם נרצה שלכל אלפיים מהם יהיה שליח ושלוחה אנחנו נצטרך לפחות עוד 10,000 שלוחות" הוא אמר בכנס.

ד. חזון משותף. אי אפשר שלא להתפעל מהיכולת של אלפי נשים, צעירות ומבוגרות, מכל רחבי העולם, אירופה, סין, ספרד, איטליה, רוסיה אוקראינה, ארה"ב, הונג קונג, תאילנד, קנדה, סינגגפור, ואתם יודעים כמה הרשימה עוד ארוכה, למצוא שיח משותף. שיח שעולה מתוך התקשרות לרבי מלובביץ' והחזון המשותף – להסיר את ההסתר מעל המציאות הזאת ולגלות את כוח הבורא בתוך העולם הנברא.

ה. כתבתי כבר בעבר על "פמיניזם" יהודי אמוני. השליחות שפגשה "הסוכנת שלי" הן נשים שלא מתנצלות. אסור להתבלבל. מדובר בנשים המקפידות על כללי ההלכה קלה כחמורה ורואות בתורת ישראל דרך חיים מחייבת. אך בה בעת אלה הן נשים בטוחות בעצמן, חזקות, עצמאיות, מטופחות והכי חשוב שמחות. תנועה נפשית של אומללות, הדרה, "אכלו לי שתו לי" היא לא חלק מההוויה שלהן. פעם בשנה הן נפגשות ומעשירות זו את זו. יונקות את עוצמתן מהאידיאולוגיה המגובשת שהן שואבות מהרבי מלובביץ'.

ביקשתי מהשליחה הפרטית שלי לסכם את החוויה. אולי לא סיפרתי לכם אבל יצא ששלחתי שליחה שמאוד בעניין של העצמה נשית. עוד מהימים שהייתה חברת מועצת עיר ויו"ר הועדה לקידום מעמד האישה.

בעיניה זה נראה כמו תחילתה של מהפכה נשית אמיתית.

(באדיבות אתר התבוננות)