רצף של ניסים יהפוך את החיים הביולוגיים לנצחיים עוד הרבה לפני שהמדענים יפענחו את המנגנונים הפיזיולוגיים שטבע בגופנו ה"רופא כל בשר ומפליא לעשות".
דומה כי בשנים האחרונות נעשים צעדים חשובים בדרך לפתרון השאלה, ולדעת מדענים שונים יתכן כי אין זה מן הנמנע שלרשות הדור הבא (ואולי עוד בימינו) יעמדו האמצעים להארכה משמעותית של אורך החיים. כך סבורים מדענים רבים בתחומי הגנטיקה והגרונטולוגיה (חקר הזקנה). קיימת הסכמה כללית במספר נקודות המסוכמות בקצרה בספר "הארכת חיים" של אלפרד רוזנפלד, עורכו לשעבר של המגזין המדעי "לייף". ועיקרן:
א. קיים בקרבנו 'שעון הזדקנות', תבנית גנטית המכתיבה את ההזדקנות וסיום החיים – וגם את
קצב ההזדקנות.
ב. יש לנו סיכוי מצוין לגלות את מיקומו (ויתכן יותר ממקום אחד) של אותו שעון ביולוגי, את טיב מנגנוני פעולתו וגם כיצד להתערב בהם לתועלתנו. יש הסוברים שהוא מצוי כבר ברמה התאית – שהרי יש גבול ליכולתו של תא בודד להתחלק. לעומתם יש חוקרים הסוברים שתאים מסוימים עשויים לחיות לנצח, ושתכנית ההזדקנות מוצפנת במוח.
ג. כל זה עומד להתגלות לא בעוד מאות שנים אלא בקרוב.
ד"ר פול סיגל, חוקר המחלקה לפיסיולוגיה באוניברסיטה של ברקלי קליפורניה, מפרט חלק מהדרכים להארכת חיים המתבססות על ידע שבעקרון הינו בהישג ידינו כבר כיום.
1. השתלות שתאפשרנה החלפה מתמדת של אברים עד לנקודה שבה ניתן יהיה לחדש את הגוף כולו לחלוטין. האיברים להשתלה "יגודלו" בשיטות של הנדסה גנטית מתאי גופו של המושתל עצמו, כך שהאיברים החדשים יהיו בעצם "שלו". יתכן גם שנלמד לגדלם מלכתחילה
בתוך הגוף ולא יהיה צורך בניתוח.
2. דגנרציה – מנגנון הצמחה מחודשת של תאים ורקמות. אותו תהליך מופלא האחראי לצמיחתם המחודשת של זנבות אצל לטאות, זרועות אצל כוכבי-ים וגפיים אצל סלמנדרות. מהצמחה מחודשת של אברים אנו צועדים צעד אחד נוסף, לעבר הצמחה טוטאלית (שכפול) של
הגוף כולו מתוך תאי הגוף הישן. דבר זה נראה עדיין דמיוני, אך הרבה פחות מבעבר.
3. סייבורג – קומבינציות אדם-מכונה. לא להיבהל, קוצב-לב וברכיים מלאכותיות הן דוגמאות טובות. האפשרות הבאה היא שימוש בתותבות גם בכדי להעניק לגוף הביולוגי תכונות וכוח על אנושיים.
כפי שאנו חוזרים ומבהירים במדור זה, יהיה העתיד מופלא בהרבה מכל זה, ורצף של ניסים יהפוך את החיים הביולוגיים לנצחיים עוד הרבה לפני שהמדענים יפענחו את המנגנונים הפיזיולוגיים שטבע בגופנו ה"רופא כל בשר ומפליא לעשות".
ועדיין, עיקר החידוש יתרחש דווקא בשטח התודעתי. האגו הנבדל יתמזג ב"אנוכי" האלוקי החובק כול. הזמן והמרחב לא יפרידו בין חלקיה של האחדות, וכולנו נחוש במציאותו יתברך מתפשטת מעמקי ישותנו וכוללת הכול – "כמים לים מכסים".