נתניהו? הרצוג-לבני? לפיד? העיקר שיהיה כזה שיאמין שמוסר, אהבה, חמלה, נחישות, צניעות ואמונה פנימית אינם מנוגדים להצלחה והתקדמות בפוליטיקה. ושיהיה מוכן לעבודה עצמית מתמדת. 

ראש ממשלה הוא לא משיח, וגם לא צריך לצפות ממנו להיות כזה. יש לו חסרונות. יש לו תכונות בעייתיות שהוא צריך לתקן ואחרות אותן הוא צריך לאזן. ראש הממשלה הוא של כולם. הוא אמור להכיל זרמים ואינטרסים שונים. התכונה הכי חשובה בראש הממשלה היא שיהיה מוכן לעבודה פנימית. מוכן לתקן את עצמו תוך כדי תנועה.

התרגלנו כבר להתאכזב מראשי הממשלה שלנו. הציפיות שלנו מהם אינן כה גבוהות. אבל בכל זאת אם היינו יכולים לפנטז על דמות אידיאלית, בגדר המציאות כמובן, אלו מידות מתוקנות היינו רוצים לראות בראש הממשלה?

בספרות הקבלה והחסידות כשרוצים לנתח אישיות, לבחון את התכונות הדומיננטיות בה ואלה הדורשות איזון וטיפול מודע, מתחילים בבחינת עשר כוחות הנפש. גם כאן נעשה את אותו הדבר. ננסה לבחון את דמותו הרצויה של ראש הממשלה על-פי סוגי אישיות העולים מתוך המידות. ברשימה זאת נדלג על כוחות השכל, החשובים כמובן לראש ממשלה, ונתחיל היישר מניתוח המידות.

עיקרון התכונה הדומיננטית

בעיקרון בכל אדם יש מכלול כוחות ונטיות אולם יש בו כוח אחד, תכונה אחת המאפיינת אותו ביותר ועל-פיה אפשר להגדיר את אישיותו. מידה זו הוא לא יוכל להחליף באחרת. איש של חסד, איש חברתי שטבעו לתת, לא יוכל להפוך במהותו להיות איש של גבורה, איש של צמצום, העסוק בחיפוש רוחני פנימי מנותק מהסביבה. אך הוא יוכל לבחור האם לתת ביטוי לצד החיובי, הנכון והמאוזן של מידת החסד או לצד ההפוך. צד העשוי להתגלות כשלילי ונובע מהממד החיצוני של המידה, או מה שמכונה בספרות הקבלה "הקליפה".[1] הצד השלילי יהיה בדרך כלל השתקפות של אינטרסים והעמדת ה"אני", הישות במרכז. הצד המתוקן יהיה זה הממוקד בתפקיד, באתגר, בציבור. באמת של העשייה.

מראש הממשלה נצפה שיביא לידי ביטוי את הצד החיובי של התכונה הדומיננטית שבו ולא את הצד השלילי. שינצל את הכישורים שלו עד תום, ולא יתיר לצד השלילי שבו להשתלט על מכלול אישיותו.

חסד

ראש ממשלה שמידת החסד היא מרכזית בו הוא ראש ממשלה שיאהב אנשים וייהנה מהנתינה להם. עשייתו לא תהיה לעצמו, אלא כדי להיטיב עם הזולת.

מידת החסד, הממוקמת בקו ימין, מבטאת מלאות עצמית, פנימית, ולא חוסר. מתוך המלאות הזאת, ראש ממשלה של חסד ירצה להעניק לעמו. הוא יראה עצמו באמת כשליח של הציבור וכמי שמחויב לעתידו.

הצד הקלוקל, "הקליפה" של מידת החסד תהיה אישיות שאהבת הזולת שלה נובעת מתוך אהבת עצמו. ראש ממשלה כזה יהיה אישיות חברותית, חיננית ונעימה לשיח רעים. אולם המוטיבציה שלו תהיה נטילה ולא נתינה. הוא יזמין למעונו אורחים כדי שיתרשמו ממשכנו ולא מתוך רצון אמיתי לגבש ולהעניק.

ראש ממשלה שהתכונה הדומיננטית בו תהיה חסד אמיתי יידע לחוש את מכאוביו ושמחתו של הזולת. אהבת העצמי של מי שמידת החסד שולטת בו שלא בתוצרתה המתוקנת, תרחיק ממנו את יכולת ההזדהות הזאת. הוא לא ייהפך לאדם פוגעני. פגיעתו בזולת תהיה מתוך התעלמותו ואטימותו. קליפת החסד איננה הרסנות מכוונת ומשפילה. היא יכולה להיחשף כמתיקות הפוגעת באחר מתוך התמקדות של האדם בעצמו.

מכירים ראש ממשלה שכזה שבאמת אהב אותנו, עמו, וגרם לנו להרגיש בכך? איך אומרים הילדים, כזה אנחנו רוצים. ראש ממשלה שאהבתו מורגשת לכל הזרמים בציבור. 

גבורה 

אישיות מתוקנת של גבורה תסבול מחסך פנימי מתמיד. היא לא תשלים עם המציאות הגלויה, כמו אישיות של חסד, אלא תבקש להעמיק בה, לגלות בה את הנסתר. מגמתה היא אל המופשט, מתוך רצון להתעלות רוחנית. פוטנציאל ההתעלות של אישיות של גבורה גבוה אפילו מזה של אישיות הנהנית מדומיננטיות של מידת החסד. לאישיות של גבורה יהיה קשה יותר לתקשר עם הסביבה. היא תהיה בתנועה של חיפוש ולא של חיים חברתיים. המפגש החברתי מעיק עבורה. היא תעדיף להתבודד.

ראש ממשלה שהתכונה הדומיננטית בו היא גבורה הוא ראש ממשלה שהתנועה הפנימית שלו היא בחתירה אל האמת. המעבר שעושים אנשי צבא ושב"כ, למשל, משירות ביטחוני אל הפוליטיקה, מעיד שהם צריכים להתמודד עם התכונה הזאת בקרבם. באופן טבעי אנשי ביטחון אמורים להיות מחפשי אמת ופחות אנשי רעים ומרכזי מפלגות.

הצד הקלוקל של מידת הגבורה הוא מצב שבו ראש הממשלה לא יהיה בתנועה של חיפוש בכיוונים מפרים. הדבר יתבטא בתסכול מהחסך. חוסר הסיפוק הפנימי יבוא לידי ביטוי במרמור, העדר שביעות רצון, השפלת הסביבה, ביקורתיות, הטלת אשמה, דחייה. בהעדר אפיק מתועל לחיפוש, למימוש החסך, הוא לא יהיה מרוצה מהמקום בו הוא נמצא. הוא לא יתעל את החוסר לכיוונים של צמיחה, והדבר יתבטא בצורה הרסנית.

ראש ממשלה בעל אישיות של גבורה יתקשה לחוש ממומש. עצם החיפוש האפקטיבי שלו הוא דרכו למימוש עצמי ולחיים בתנועה של צמיחה והשגת משמעות ותחושת התקדמות. ברגע שאישיות זאת לא תדע לקיים את החיפוש, היא תפנה את תחושת חוסר השלמות כנגד הסובבים אותה. כלומר כנגדנו.

דוגמא? יש תחושה שמנחם בגין בשנות הסתגרותו יכול היה להתאים לתיאור הזה. בשנים קודמות, התנועה הפנימית שלו לחיפוש הובילה להישגים.

נצח

ראש ממשלה שדומיננטית בו תכונת הנצח נהנה מביטחון בעצמו ובמסר שהוא מבקש לבטא בעולם. קו הנצח ממוקם בצד ימין, בצד של אהבה, נתינה ומלאות, שראשיתו בעונג. מדובר בראש ממשלה המחפש, ומאמין בעצמו שיוכל להתמודד עם אתגרים. השלמות של מידת הנצח מתבטאת בעשייה. החיפוש של אותו ראש ממשלה אחר הישגים לא יהיה מתוך חוסר וצורך בהשלמה, אלא דווקא מתוך עצמיות ושלמות. הוא יחפש לבטא את המציאות הפנימית שלו ולהסיר מחסומים חיצוניים.

לראש ממשלה בעל אישיות של נצח יהיה רצון עז להנציח את הדברים שהוא מאמין בהם, מתוך אמונה פנימית שיצליח להתגבר על המחסומים שעמדו בדרכו.

הצד הקלוקל של מידת הנצח, "הקליפה" של המידה, יכולה להתבטא למשל בראש ממשלה המאמין בעצמו ובדרכו יתר על המידה. הוא סובל מעודף ביטחון עצמי ואינו מוכן להיות קשוב לדברים אחרים. הוא אטום ועשוי לטעות. הוא דוחק אחרים ממקומם, שולל אותם, ושוכח שהמאבק העיקרי שלו הוא מול עצמו ולא מול הסביבה. הוא בטוח שהם אלה המפריעים לו למימוש עצמו והופך את הנצחיות לנצחנות עם הסביבה.

נצח היא תכונה שחייבת להימצא בכל ראש ממשלה. המסע שלו לכיסא הזה דורש יכולת התגברות ואמונה בעצמו.
נדמה כי אפשר לומר שאריאל שרון הוכיח בכמה הזדמנויות את חשיבות מידת הנצח. הוא גם הוכיח כיצד המידה הזאת מתהפכת מהר כל-כך מהצד החיובי שלה לצדה השלילי.

הוד

לעומת הנצח, מידת ההוד מבטאת ענווה. בצדו החיובי מדובר בראש ממשלה של הוד שמוכן להתמודד עם מניעות חיצוניות מתוך הרגשה שכל מה שהוא מקבל הוא בבחינת חסד, ועל כך הוא מודה. ראש ממשלה כזה ידע לתפקד תוך קבלת סמכות חיצונית לו. הסמכות של החוק או הבוחר. הוא יסמוך על הצוותים עמם יעבוד. יאציל סמכויות. מידת ההוד ממוקמת בקו שמאל ומבטאת בצדה המתוקן השלמה והודיה. גם אישיות של הוד, כמו אישיות של נצח, היא מידה בעלת אוריינטציה מעשית העסוקה בהתמודדות עם אתגרים.

בצד השלילי של מידת ההוד, מדובר בראש ממשלה שאינו עומד על שלו ומאפשר שינצלו אותו. אדם בעל דומיננטיות של מידת הנצח עשוי לסבול מעודף ביטחון עצמי. אדם שהמידה השלטת בו היא מידת ההוד, עשוי לסבול מעודף ביטחון באחר. הוא יהיה נאיבי, תלותי ויאפשר שינצלו אותו וירדו בו, מתוך החיסרון שלו עצמו, הוא ייהפך להיות קורבן.
מכירים פוליטיקאי כזה שמוותר על חצי המלכות?

ימין, שמאל ואמצע 

החסד והגבורה, הנצח וההוד שימשו דוגמאות לכך שלכל אדם יש תכונה דומיננטית, אותה לא יוכל לשנות, אולם עמה עליו להתמודד. הדברים נכונים ביתר שאת לגבי ראש ממשלה.

במחשבת הקבלה, הספירות, כמו גם כוחות הנפש, מסודרות בשלושה קווים, ימין שמאל ואמצע. הקווים מסמלים השתלשלות, ירידה מנקודה גבוהה לנמוכה. קו ימין הוא קו החסד והנתינה. הוא כאמור מבטא את הרצון של הבורא להשפיע לעולם חסד. קו שמאל הוא קו הגבורה, הדינים והצמצום. הוא מסייג את השפעת החסד ומתאים את הטוב לכלים של הנבראים. קו האמצע הוא נקודת החיבור, המיצוע בין הקווים.

קו ימין מבטא נטייה של האדם ממנו החוצה. נטייה לגלות את הכוחות הפנימיים. הנטייה לתת נובעת מתוך אהבה. מי שאוהב רוצה להחצין. קו שמאל מבטא נטייה להסתגרות. חוסר הרצון לתת ולהשפיע נובע מתוך יראה. סוג של חשש או יראת כבוד הגורמת לכיווץ והתבדלות ולא לפתיחות.

גם קו ימין וגם קו שמאל מבטאים יחס כלשהו כלפי החוץ. יחס של פנייה החוצה או יחס הופכי של הסתגרות. קו האמצע הוא שילוב של שני הכיוונים מתוך מגמה אחת – לגלות את הנקודה הפנימית, הנעלמת והגבוהה של האדם. קו האמצע מושפע מהדרגות הגבוהות בנפש. קו האמצע מתייחס אל המהות העצמית של האדם ובבסיסו הוא שייך למודעות עצמית.
מידות התפארת, היסוד והמלכות שייכות לקו האמצע. האפיון שלהן דורש תשומת לב רבה ודיון נרחב ומעמיק. הסיבה לכך היא שמעצם מיקומן על קו האמצע מדובר במידות המבטאות איזון בין נטיות שונות. קל יותר להכיר בנפש את המידות הקוטביות מאשר את אלה הממצעות בין ניגודים וסתירות.

הניתוח עד כה הוא חלקי ומחסיר שילובים רבים בין תכונות שונות בנפש. אולם גם מניתוח מזורז זה עולה מסר ברור. לכל אדם יש אפשרות להפיק מהתכונה הדומיננטית שבו את החיוב או השלילה. אנחנו רוצים ראש ממשלה שלא נכנע לדעה הרווחת. דעה לפיה מוסר, אהבה, חמלה, נחישות, צניעות ואמונה פנימית מנוגדים להצלחה והתקדמות בפוליטיקה. הציבור גם לא מטומטם. כשהוא יזהה אישיות שכזו, שאינה נכנעת לפוליטיקה הזולה – היא תזדקר בעיניו כיהלום מעל כל שאר הפוליטיקאים, ובה הוא גם ייבחר.[2]

(באדיבות אתר התבוננות)

---

 
[1] ראו ביטוי מדויק לכך בהמשך תער"ב, חלק ראשון עמ' תקט: "והמדות הן התגלות השרשה פשוטה הנ"ל. והטבעיות לא תשתנה לעולם כו', דמי שהוא איש החסד לא ישתנה לעולם לאיש הגבורה כו', וכן מי שהוא בטבע הגבורות לא ישתנה בעצם מהותו להיות בטבע מדת החסד כו', וגם כמה שמייגע את עצמו לשנות טבע המדה שלו…"

[2] לצורך העמקה בטיפוסי אישיות מומלצת סדרת ההרצאות של הרב יצחק ערד, באתרו דעת. השפעת חלק מההרצאות ניכרת ברשימה