בעשור השני למנהיגותו המאבק בין המתנגדים לחסידים הגיע לשיא. בעל התניא, כמי שהחסידות תחת הנהגתו סחפה עשרות אלפי תומכים ברחבי מזרח אירופה, משך את עיקר האש. בשנת תקנ"ט, 1798, הוא נאסר בפעם הראשונה בעקבות הלשנה. רק בן 53 וכ-12 שנים לאחר שמונה באופן רשמי למנהיג החסידות, במקום ר' מנחם מענדל מוויטבסק ואברהם מקליסק שעלו לארץ ישראל, שיטתו כבר התפשטה כאש בשדה קוצים. באותם ימים היו כשניים וחצי מליון יהודים בעולם לערך. כמיליון מהם במזרח אירופה. על-פי הערכת רבי נחמן מברסלב, כשמונים אלף יהודים, לא כולל משפחותיהם, ראו עצמם כחסידיו של האדמו"ר הצעיר, שרק מסירותו לתורת הבעל-שם-טוב זיכתה אותו בכינוי אדמו"ר הזקן. אם לקבל את הערכות רבי נחמן מברסלב מדובר ברבע מהאוכלוסייה היהודית במזרח אירופה. הערכת החוקרים זהירה יותר מזאת של רבי נחמן. אולם כך או כך מדובר בעשרות אלפי תומכים.

המאסר זעזע את חסידיו. לאחר שנלקח לפטרבורג מצאו בחדרו פתק שהשאיר ובו ציטוט מספר תהילים – "שרים רדפוני חנם ומדברך פחד לבי".[1] בכמה היבטים, רבי שניאור זלמן סיכם במשפט זה, במסר שהותיר לחסידים, את תמצית השקפתו האקזיסטנציאלית.

מהו האקזיסטנציאליזם שאפשר לזהות בתורתו ובאישיותו של רבי שניאור זלמן?

האקזיסטנציאליזם המודרני

בתחילת המאה הקודמת, האידיאולוגיות הקולקטיביות הגדולות, הלאומיות, הקומוניזם, הפשיזם והנאציזם, משכו את לבבות ההמונים. הם העניקו ליחיד משמעות ואתגר, אך הפחיתו מערכו ביחס לערכים גדולים ונשגבים כמו המדינה, המנהיג או המעמד. כמעין תגובת נגד לאותן תפיסות עולם כוללניות, התעצבה ההשקפה האקזיסטנציאליסטית. השקפה שעשתה נפשות בייחוד לאחר שתי מלחמות העולם. רבים היו עייפים מהפילוסופיות המגדירות את האדם ומונעות ממנו את חופש הבחירה.

האקזיסטנציאליזם, הזרם הקיומי, מהווה קורת גג לתפיסות מגוונות ולכן הגדרתו היא חמקמקה ורבת פנים. בהכללה ניתן לומר כי זהו זרם מחשבתי העוסק בקיום, בבחירות של האדם בכל רגע ורגע, יותר מאשר במחשבה אודות מהות האדם וזהותו בתוך חברה ומדינה. על-פי קווי היסוד של המחשבה האקזסיטנציאליסטית, ההגדרות והזהויות מצמצמות את האדם. בעצם האפשרות הניתנת לאדם לבחור, הוא משיל את ההגדרות המושלכות עליו עוד טרם לידתו. הוא ניצל ממהות שכופים עליו ללא קשר לאופן שבו יחליט לפעול. אמנם לא ניתן לומר שהזרמים האקזיסטנציאליסטיים המודרניים מבטלים את ערכם של חיי החברה והמוסר. אולם בולטת נטייתם להציב את הפנימיות כמציאות חלופית למציאות החיצונית.[2]
כבר האקזיסטציאליזם הדתי המוקדם, זה של הפילוסוף הדני, סרן קירקגור, שנולד שנה לאחר שבעל התניא נפטר, העניק לאדם הדתי את הבחירה. באיזה מעגל חיים הוא רוצה לחיות. איזו משמעות הוא מבכר לגבש לחייו.

קירגור חווה ילדות קשה.[3] ילדותו הקשה דחקה אותו לניכור מעצמו. גישתו האקזיסטנציאליסטית השיבה לו את הבחירה בפנימיותו. הבחירה העצמית של קירקגור איננה בחירה במקריות. זוהי בחירה "בעצמי", "בתקפותי הנצחית". זוהי בחירה המבטאת, בראש ובראשונה, ניתוק והשתחררות, ולכן חופש. כשהאדם בוחר את דרכו ותודעתו הוא מקבל אחריות מוחלטת על קיומו. הסביבה החיצונית הופכת מסביבה כפויה למרכיב שהאדם מאמץ מתוך חופש פנימי.[4]

האקזיסטנציאליזם המודרני הציב חזרה את האדם במרכז, תוך דחיית אידיאולוגיות דטרמיניסטיות, המקיפות את כל תחומי החיים ומבקשות להעניק לאדם משקפיים חד גוניות דרכן יביט על המציאות ויפרש אותה. "אין האדם מאומה, אלא מה שהוא עושה מעצמו" – הדגיש ז'אן פול סארטר, מהנודעים שבפילוסופים והסופרים האקזיסטנציאלסטים.[5]

בכל מצב יש לאדם בחירה וחירות. גם זה הצועד לגרדום, יכול לבחור כיצד לחשוב, מה לומר וכיצד לנהוג. החירות לעולם נתונה לפתחו של האדם. להיות מוגדר על-ידי סמלי הסטאטוס המקיפים אותו או להיות עצם הקיום שלו. אותה חירות היא ההופכת את האדם לחופשי.

גיבור התניא

איזו בחירה פנימית יש ליהודי ביהדותו? מהי חירותו של היהודי? האם יש לאותנטיות ערך כשמדובר במאבק פנימי בין כוחות מנוגדים הקיימים באדם?

אמנם יהיה זה בלתי מדויק לתאר את מחשבת החסידות כתורה אקזיסטנציאליסטית. נדבכים חשובים בתורת החסידות שייכים למה שמכונה בחקר הדתות מטאפיזיקה. למתרחש במציאות יש הסברים שמימיים שהם למעלה מהעולם הגשמי, מהקיום הנוכחי ומהבחירה של הפרט. החסידות היא אוניברסלית במהותה ואפילו קוסמית על-פי כמה הגדרות, והמושג השגחה פרטית הוא בשר מבשרה. במקום שיש השגחה פרטית יכולה להיות התנגשות עם הבחירה האקזיסטנציאליסטית. אולם למרות יסודות אלה, יש בה יסוד אקזיסטנציאלי מובהק. כל רגע בחייו של האדם מורכב ממאבק, ולכן גם מבחירה. בחירה עם איזה כוח להזדהות, איזה לבוש נפש ללבוש, ואיזו משמעות להחדיר לחיים. במובן מסוים לאדם יש את הכוח לדחות ולהתנער מהגדרות, מתוויות וסמלי סטאטוס שנכרכים סביבו עוד מלידתו. מתוך אותו מאבק פנימי נתונה בידיו האפשרות לצמוח, להתקדש ולהשיג משמעות לחייו.

במשפט שציטט מספר תהילים התכוון בעל התניא כי היהודי אינו משועבד לחוקי הטבע. הוא אינו משועבד לשליטת הצאר או הפריץ. פחדו הוא רק מדבר הבורא.[6] הבחירה נתונה בידו. התנהגותו ויחסיו עם הבורא הם הקובעים את גורלו. אמנם בעל התניא היה מיוחד בשיעור קומתו וביכולתו לראות את כוח הבורא המסתתר מאחורי המציאות, מאחורי הסבל והייסורים. מאחורי המאסר. אולם המשנה המגובשת של רבי שניאור זלמן, שהתפרסמה בספר התניא כשנתיים לפני המאסר, סימנה כי הבחירה נתונה לא רק בידיו, אלא בידיו של כל יהודי. תורתו העניקה לאדם את הבחירה בין פנימיותו לחיצוניותו.

מתוך בחירה זו מזדקרת הדמות האידיאלית, הגיבור של ספר התניא, שעושה את הבחירות הנכונות ומקבלת אחריות על קיומה בכל רגע ורגע. רבי שניאור-זלמן לא קרא לספרו תניא. שם זה הוא כינוי מאוחר יותר שנדבק בספר על שם המילה הפותחת אותו. בעמוד השער לספר נקרא החלק הראשון העוסק בתורת הנפש בשם ספר של בינונים. הבינוני הוא המודל אליו מכוון רבי שניאור-זלמן את קוראיו. זהו אינו מודל אידיאלי רחוק מהמציאות ובלתי ניתן להגשמה. רוב בני האדם מסוגלים לטפס לדרגת הבינוני. "מדת הבינוני היא מדת כל אדם", מדגיש בעל התניא, "ואחריה כל אדם ימשוך. שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה."[7]

הגדרת הבינוני והעבודה העצמית הנדרשת על-מנת לדבוק באידיאל זה היא הבריח התיכון של ספר התניא. על הגדרת הבינוני מיוסד המבנה ההגותי של רבי שניאור-זלמן. הבינוני, כפי שקל להבין, הוא לא עוד צדיק מורם מעם, בעל יכולות וכישורים יוצאי דופן וגנטיקה רוחנית משובחת. בינוני הוא כאחד האדם, רק שהוא מצליח לנצח בקרבות המתגלגלים לפתחו. הבינוני, גיבור התניא, נתפס על ידי קוראים רבים כאקזיסטנציאליסט. כמי, שבמובן האישי מתפתח כפי הדיאלקטיקה שתיאר הפילוסוף הגרמני, פרידריך היגל. הוא צומח מתוך הקונפליקט. קונפליקט בין כוחות מנוגדים הפועלים בקרבו.

הבינוני הוא במובן מסוים אקזיסטנציאליסט משום שהוא בוחר את דרכו, את קיומו האותנטי בכל רגע ורגע. הוא שולט שליטה מלאה בכל לבושי נפשו, במחשבתו, בדיבוריו ובמעשיו. בינוני הוא לא הדבר האמצעי בין שני דברים, בין צדיק לבין רשע, אלא כינוי בדקדוק לזמן הווה, הזמן שבין העבר לעתיד בשפת חכמים. הבינוני כל הזמן צריך לנצח ברגע הנוכחי. הבינוני מוגדר על ידי מעשיו בהווה ולא על-ידי זהויות חיצוניות לו.

בעל התניא מלמד שכשהאדם בוחר כך, אין לו סיבה לפחד מהעולם החיצוני.

(באדיבות אתר התבוננות)