יוסף קרמבלון בחן את חזית המבנה, טרם נכנס בשעריו. על השלט היה כתוב ישיבת "הדר התורה". זו הישיבה הראשונה בעולם לבעלי-תשובה, שקמה לאחר מלחמת ששת-הימים. הניצחון הישראלי הנסי רומם את רוחם של היהודים בעולם כולו, ובמיוחד בארצות-הברית – שם התפתחה באותם ימים תנועת ההיפים המפורסמת, שכמה ממנהיגיה הבולטים היו יהודים – תורגמה התרוממות הרוח לחיפוש אחר רוחניות. צעירים רבים תעו בחיפושים אחר שורשים, ומסגרת כמו ישיבה המתאימה לצרכיהם הייתה הדבר המתבקש ביותר.
 
כך נוסדה "הדר התורה", אליה נכנס כעת יוסף קרמבלון. בחור אינטליגנט, שמצא את דרכו ליהדות דרך אחד משלוחי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בעיר מגוריו, אי-שם בארצות-הברית.
 
עד מהרה התערה יוסף בסדרי הלימוד, שהותאמו במיוחד לבחורים כמוהו. מעבר ללימוד עצמו, דאגו רבני הישיבה להווי מעניין לתלמידים. למשל, נהגו לפזר את התלמידים בכל ליל שבת בין בתי החסידים בשכונת קראון-הייטס החב"דית, בליבה נמצאת הישיבה. כך נחשפו בעלי-התשובה לסעודת שבת יהודית חסידית, ספוגה בדברי תורה חסידיים ובניגונים משובבי נפש.
 
באותה שבת, הגיע יוסף קרמבלון לביתו של הרב אברהם ליפסקר, אז מורה בישיבה. האווירה הביתית החמימה נעמה מאוד ליוסף, והוא הרגיש פתוח להשיח את לבו לפני הרב ליפסקר.
 
דילמה לא פשוטה עמדה בפניו. מצד אחד, הוא התקרב מאוד אל דרך התורה ורצה בכל מאודו להישאר ללמוד בישיבה בקביעות. מצד שני, הוא היה לקראת סיום של לימוד מקצוע מדעי מסובך, ורק עונת לימודים אחת הפרידה בינו לבין התואר הנכסף עליו חלם שנים ארוכות. "אז מה דעתך, רבאיי – להישאר בישיבה, או לחזור לאוניברסיטה?".
 
הרב ליפסקר זיהה, כי יוסף בשל לקחת פסק-זמן בלתי-מוגבל מלימודיו האקדמאיים לטובת לימוד התורה. הוא ראה כי נשמתו צמאה להשלמת החסר הגדול שלו בידע היהדות, וכך הוא כיוון את יוסף להחלטה הנבונה.
 
למחרת השבת נסע יוסף אל הפרופסור שבמגמתו למד והודיע לו על החלטתו. הפרופסור הוכה ממש בהלם. יוסף היה אחד מתלמידיו הטובים – ועכשיו, ממש לקראת הסוף, הוא נוטש? אבל הוא כיבד את צעדו, ואף הוסיף ואמר ברוחב-לב: "מתי שתרצה, תוכל לבוא להשלים את התואר".
 
יוסף דילג על משוכה אחת, אך כעת נמתחה לפניו משוכה חדשה. באותם ימים היה בארצות-הברית חוק שירות חובה בצבא. יוסף קיבל דחיית גיוס בגלל לימודיו באוניברסיטה, ועכשיו, כשהודיע על הפסקת הלימודים – היה ברור, שבקרוב יופיע לו צו גיוס.
 
רבני הישיבה המליצו לו לנסח מכתב לשלטונות הצבא, בו יתאר כי לבטים רוחניים פנימיים הביאו אותו להחליף את לימודיו האקדמאיים בלימודים יהודיים, אבל בעצם הוא ממשיך ללמוד, ולכן הוא מבקש להמשיך להחיל את הדחייה. יוסף גיחך על הנאיביות החסידית, כלשונו, של ראשי-הישיבה, ולא תלה במכתב כזה אף צל של תקווה. אולם רבני הישיבה החליטו בכל זאת לנסות ושלחו בשמו מכתב כזה.
 
וזה עבד. לאחר כמה ימים הוא קיבל מכתב מהצבא, בו אישרו לו דחיית גיוס למשך שבעה חודשים. יוסף היה מאושר. הוא השקיע את כל מרצו ואונו בלימודי יהדות וצבר ידע נאות ומכובד.
 
לקראת סיום התקופה, בטרם הלך להתגייס, נקבעה ליוסף פגישת "יחידות" אצל הרבי. הוא הכין מראש חמישה דפים מלאים בשאלות חשובות לו, ובעת שנכנס הגיש לרבי את הדפים. הרבי קרא את כל הדפים והתייחס לכל השאלות. כשסיים, העיר ליוסף כי על דבר אחד לא כתב משום-מה: על שידוך.
 
יוסף ענה לרבי כי בימים הקרובים הוא מתגייס ולכן אינו יכול להיכנס כעת לענייני שידוכים.
 
אך הרבי לא הרפה: "נו... תוכל להתחתן קודם הצבא או באמצע".
 
יוסף נדהם. איך תוך מספר ימים ימצא את זיווגו, ואם כן – איך יצליח לנהל חיי משפחה ראויים לשמם בתור חייל? הדברים נותרו ממש חידה בעיניו.
 
אולם הרבי דאג לפתור לו את החידה, הרבה יותר מהר משציפה. באותם ימים שהתה בקראון-הייטס קבוצת בנות ממקומות שונים בארצות-הברית, שהתקרבו לאחרונה ליהדות. בהמלצת מכר משותף, הציע הרב ליפסקר ליוסף להיפגש עם אחת מהן – והשידוך נסגר בשעה טובה, עוד לפני הגיוס!
 
יוסף חש בעליל, כי הרבי הוא זה ששידכו. במכתב נרגש הודיע לרבי כי בא בקשרי השידוכים, והרבי, שידע מחששותיו לגבי ההמשך, ברכו ואף הדריכו מה לעשות. הרבי המליץ לו לבקש ממלמדו באוניברסיטה שינצל את קשריו ולסדר עבורו שירות בנאס"א, כדי שיוכל לחזור לביתו בכל יום. יוסף ביקש, הפרופסור הפעיל את קשריו – וזה הצליח...
 
כיום, מנהל הרב יוסף קרמבלון בית חסידי לתפארת.