העובדה שילד בן ארבע-חמש יצטער עד כדי בכי מכך שהקדוש-ברוך-הוא לא מתגלה אליו – היא חסרת תקדים! היא באה כתוצאה מלימוד תורת החסידות, המביאה לכך שהשאיפות תהיינה רוחניות והצער הנוגע ביותר ללב ינבע מחסרים רוחניים.
פרשת וירא חלה בדרך כלל בסמיכות ליום הולדתו של החמישי מבין אדמו"רי חב"ד – כבוד קדושת אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-בר) מליובאוויטש. מסופר, כי בילדותו נהג הרש"ב לקבל ליום הולדתו את ברכת סבו הגדול, הרבי בעל "צמח צדק". באחת השנים, כשמלאו לו ארבע או חמש שנים, הגיע הילד אל הסבא בוכה. הוא למד על התגלות השם אל אברהם אבינו ובכה על כך שהקדוש-ברוך-הוא לא מתגלה גם אליו!
הסביר לו הסב מדוע דווקא אברהם זכה להתגלות כזו: "כשיהודי צדיק בן 99 מחליט למול את עצמו, ראוי הוא שהקדוש-ברוך-הוא יתגלה אליו".
הקושיה של הילד הצדיק הייתה דווקא על ההתגלות שבאה לאחר שאברהם שמל את עצמו, ולא על התגלויות אלוקיות המסופרות כבר בפרשה הקודמת. הילד הבין כי אברהם הוא צדיק מיוחד במינו שראוי להתגלויות אלוקיות ועל כך לא התפלא. אולם כאשר למד על התגלות שבאה בשל מצוות מילה, הוא טען כי גם לו וגם לכל יהודי ישנה זכות כזו!
על כך השיב לו הסבא, שאכן התגלות זו הגיעה לאחר מצוות המילה, אך בכל זאת צריך להיות ראויים להתגלות. אברהם היה ראוי אליה בשל הסכמתו מרצון להיות הראשון שמל את עצמו בגיל כה מבוגר.
העובדה שילד בן ארבע-חמש יצטער עד כדי בכי מכך שהקדוש-ברוך-הוא לא מתגלה אליו – היא חסרת תקדים! היא באה כתוצאה מלימוד תורת החסידות, המביאה לכך שהשאיפות תהיינה רוחניות והצער הנוגע ביותר ללב ינבע מחסרים רוחניים.
תופעה זו מהווה גם עדות לקרבתה של תקופת הגאולה השלמה, בה כל יהודי יהיה ראוי וזכאי לגילוי אלוקי.
(ליקוטי שיחות חלק כ עמוד 61)
