"ההליכה לאחור מאפשרת את הזינוק קדימה", אמר הרבי. "וכך יהיה גם אצלך. ההתקדמות הרוחנית תהיה אצלך טובה יותר, לאחר תקופת השירות הצבאי."
מ' נמנה על ראשוני בעלי התשובה של ליובאוויטש, בשנות החמישים של המאה הקודמת. הוא נולד בשיקאגו כ"ילד טוב אמריקה", שם קיבל את מיטב החינוך האמריקאי שעודד אותו להצטיינות בלימודים. הוריו ציפו שיתקדם ויתקע יתד עמוק בין המצליחנים של החברה האמריקאית.
אלא שהקדוש-ברוך-הוא סובב את הדברים כך, שלשיקאגו הגיעו השלוחים של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח ופגשו בו. הללו שבו את מ' בקסמה של היהדות ושינו לו מקצה אל קצה את תוכניותיו העתידיות.
הבחור הצעיר טעם את טעמה המופלא של תורת החסידות, ונפשו לא ידעה שובעה. הוא החליט לנסוע אל מקום שבתו של מאור החסידות – בברוקלין שבניו יורק. "בית חיינו", כפי שמכנים חסידים את בית מדרשו של הרבי. מ' נכנס לישיבה שבמקום ונמנה על שורות התלמידים המובחרים. הוא העשיר את ידיעותיו בכל מקצועות התורה, וגדולי החסידים שבמקום סייעו לו לעצב את עולמו החסידי. הוא אף זכה לקירובי חיבה מהרבי עצמו.
מ' חש כי הגיע אל המנוחה ואל הנחלה של נפשו. "פה אשב כי איוויתיה", קרא על עצמו את מילותיו של דויד המלך. הוא תכנן להתעכב בישיבה כמה שנים טובות, להרוות את נפשו הצמאה להידוק הקשר עם אביו שבשמים.
מה שקרה נראה ממש מעשה שטן. בדיוק בימים השלווים עבורו קפץ עליו רוגזו של הצבא האמריקאי. זה התחיל מבחינתו בטלפון שגרתי הביתה. מ' סיפר להוריו מחוויותיו החדשות ואלו לא ממש הבינו את כל הפרטים שמתאר. מהי בדיוק 'התוועדות' ומי הם אותם 'משפיעים'. מה שכן, הם זיהו היטב בצלילי קולו של מ' עד כמה טוב לו, ולכן התקשו עוד יותר לבשר לו על המכתב שהונח בימים האחרונים בתיבת הדואר ובו בקשה ממ' להתגייס לצבא האמריקאי.
דווקא עכשיו? מה פתאום החליטו השלטונות להיזכר בו? הבחור הצעיר היה מתוסכל. בלבו פעפעו רגשות קשים והוא החליט לפרטן לפני הרבי. "זו תורה וזו שכרה?", שאל בקול כאוב. הוא גם תהה האם להיענות ברצון לבקשת הגיוס ולהתמודד עם הקשיים הרבים העומדים בפני יהודי שומר תורה ומצוות בצבא, או שמא לנסות לחמוק מארצות הברית כדי להימנע מגיוס?
הרבי הביט בו במבט החודר וחרץ כי עליו להתגייס. החייל העתידי הלך והחוויר. הוא התקשה להאמין שזה באמת מה שעומד לקרות לו. הרבי הסביר לו כי לגביו הגיוס יהווה "ירידה לצורך עליה".
הדברים התיישבו אולי על שכלו של מ', לא על ליבו. הרבי קם מכיסאו הקדוש ואמר כי אם הוא ירצה לדלג מעל השולחן, עליו לסגת צעד לאחור ורק אז לקפוץ. הרבי פסע צעד אחד אחורנית, להמחיש את הדברים. "ההליכה לאחור מאפשרת את הזינוק קדימה", אמר הרבי. "וכך יהיה גם אצלך. ההתקדמות הרוחנית תהיה אצלך טובה יותר, לאחר תקופת השירות הצבאי. זו תהיה תנופה לאחור, שמטרתה לזנק קדימה יותר".
וכך היה. הצבא האמריקאי דאג למ' ל'תנופה' רצינית. הוא נשלח לשירות מפרך במקום מרוחק במשך שנתיים. במשך זמן זה קיבל מ' מדי פעם דרישות שלום מהרבי. נשלחו אליו מצרכי מזון כשרים, מצות לפסח ועוד.
עם תום השרות, הוא מיהר לשים את פעמיו אל הרבי. המשך דרכו היה מעורפל. אל מה עליו לפנות כעת – לנסות שידוך? להמשיך בלימודים? לרכוש מקצוע? הללו היו רק חלק מהתלבטויותיו. היה ברור לו כי רק הרבי יוכל לכוון אותו בצומת בו ניצב כעת.
המנהג הרגיל היה לתת לרבי את הפתק ובו השאלות. אולם מ' כתב את הפתק שלו באנגלית. הוא בוש בחוסר הידיעה המספקת שלו בלשון הקודש ולכן העדיף להחזיק את הפתק בידו ולשאול מתוכו את שאלותיו. הפתק בידיו והתרגשות אין סוף בליבו.
הוא שאל את שאלתו הראשונה והרבי השיב בקיצור נמרץ. מ' דמם לרגע ובמוחו חלף שבריר הרהור מה יהיה במקרה כזה או במקרה אחר. הרבי קרא את מחשבותיו והשיב על הספק שעלה כעת במחשבתו.
כך בדיוק התרחש גם בשאלות הבאות. מ' הרהר באפשרויות שונות והרבי השיב לו על מחשבותיו. כשהגיע לשאלה החמישית הוא לא הצליח להמשיך לדבר. ה'מרדף' של הרבי אחרי מחשבותיו גרמו לו להיאלם דום ולא להצליח לפצות את הפה.
הרבי מצדו לא התרגש משתיקתו של מ', והמשיך להשיב על כל חמש השאלות הבאות שבפתק, מבלי שכלל יראה אותן. מ' זכה להדרכה והתוויית דרך נבואית וברורה, שהעניקה לו ביטחון ובהמשך הוכיחה כי אכן תקופת השירות הצבאי הייתה תנופה לאחור שמטרתה לזנק קדימה יותר.