פיס המזבח, הוא אופן של בחירת הכהן שיעשה את עבודות בית המקדש, באופן מיוחד של גורל.

אופן הפיס

אופן הפיס הוא: הממונה על כך, אומר להן: הוציאו אצבעותיכם, כל אחד יראה אצבעו. התורמים מסתדרים ועומדין בשורה עגולה. בא הממונה, ונוטל מצנפת מעל ראש של אחד מהן, וממנו מתחיל לימנות, ומוציא כל אחד ואחד אצבעו למנין, והממונה אומר - כל שהמנין כלה בו הוא זוכה, ומוציא מפיו מנין, - מאה או ששים; הרבה יותר משהיו שם הכהנים.

לאחר מכן מתחיל הממונה למנות מזה שנטל מראשו את המצנפת, וסובב והולך, ומונה וחוזר חלילה, עד סוף המנין, ומי שהמנין כלה בו הוא הזוכה, וכן לכל הפייסות.

אין מוציאין אגודל במקדש. בגמרא מפרש את הסיבה לכך, מפני הרמאים, כשיקרב המנין לכלות ויראו אצל מי יכלה, יוציא זה העומד לפניו שתי אצבעות, כדי שימנה אותו בשני בני אדם, וימהר המנין לכלות בו, והממונה לא יבין, לפי שאדם יכול להרחיק אגודל מן האצבע הרבה, ונראין כאצבעות ב' בני אדם.

הסיבה שלא מנו את הכהנים עצמם הוא מפני שאסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה.

זמני הפיס

בראשונה היה המנהג, שכל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם, ובזמן שהן מרובין הרוצים לתרום, רצין התורמים ועולין בכבש, וכל הקודם את חבירו בארבע אמות זכה, ואם היו שניהן שוין, היו בוחרין את התורם על ידי פיס, מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו, ונפל ונשברה רגלו, ומכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה, התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס.

מלבד פיס זה היו מאז ומתמיד ארבעה פיסות ביום, על עבודות שונות של בית המקדש. אך תרומת המזבח לא תיקנו לה מתחילה פיס, מכיון שחשבו שהעם לא מחשיב עבודה זו משום שהיא עבודת לילה, אך מכיןו שראו שמתקהל קהל רב ובאים לידי סכנה, כמעשה זה, לכן תיקנו גם לתרומת המזבח פיס.