ח"י באלול שיחול בשבת הקרובה הוא יום הולדתם של "שני המאורות הגדולים": רבי ישראל בעל שם טוב, מגלה תורת החסידות, ורבי שניאור זלמן מלאדי – 'האדמו"ר הזקן' – מייסד חסידות חב"ד.
 
תורת החסידות היא ארוכה ורחבה מני ים. אך לכל האורך והרוחב יש מטרה, שבקיצור נמרץ מתומצתת ומרומזת בתאריך האמור – ח"י באלול:
 
אלול הוא חודש התשובה וחשבון הנפש. החודש בו אנו בודקים את עבודת השם שלנו במשך השנה החולפת. אנו עורכים כביכול מין דו"ח מסכם, ובעיקר – מסמנים במה אנו מחליטים להשתפר לקראת יום הדין. דו"ח כזה צריך להיות קפדני יותר מאשר זה שמכינים עבור רשויות מס ההכנסה. זה האחרון – ייתכן שייבדק על-ידי הפקידים וייתכן שלא. אך הדו"ח של עבודת השם ייבדק בוודאות על ידי שמאי שיודע הכול. כך שעלינו להיערך אפוא בהתאם.
 
היערכות כזו אמורה לכאורה להיות מלחיצה. וכאן נכנסת לתמונה תרומתו של ח"י באלול. מיום זה אנו מקבלים כוח וחיות מיוחדים (ח"י מלשון חיות), לערוך את חשבון הנפש ולשוב בתשובה מתוך שמחה. שיטת החסידות שחוללו הבעל שם טוב והאדמו"ר הזקן מלמדת עד כמה הקדוש-ברוך-הוא קרוב אלינו ומצפה במאור פנים להתקרבותנו אליו, וכך היא מאהיבה עלינו את כל התהליך.
 
זוהי למעשה מטרתה של החסידות: להחדיר חיות ואהבה בכל שלב ושלב בעבודת הבורא. להפוך את העבודה הזו ליותר שמחה, עוד יותר פעילה והרבה יותר פורייה.
 
*
 
בשנים-עשר הימים האחרונים של החודש, נכנסות ההכנות לראש-השנה להילוך גבוה. על פי הקבלה, כל יום מהימים הללו מקביל לחודש בשנה (ח"י באלול כנגד תשרי, י"ט באלול כנגד חשוון וכן הלאה) ועלינו לתקן בכל יום את מה שפגמנו בחודש שכנגדו.
 
אנחנו מתכוננים ברוחניות כדי לקבל מהקדוש-ברוך-הוא שנה-טובה בגשמיות. והקשר בין הרוחניות לגשמיות צריך להתבטא גם באופן שבו מקיימים את רצון הבורא. כפי שמדגישה תורת החסידות, שגם כאשר יהודי הולך לעבודה ועוסק בענייני חולין, עניינים גשמיים וחומריים – צריכה לעמוד אל מול עיניו כל הזמן מטרת בריאתו: לקיים את רצון הבורא. כך הוא יגלה כי בעצם גם בענייני החולין הוא יכול – וצריך – למלא את הרצון האלוקי.
 
מלך המשיח הבטיח לבעל שם טוב כי הפצת תורת החסידות תביא לגאולה השלמה. זה היה בראש השנה, בעת שערך הבעל שם טוב עליית נשמה להיכלות עליונים. בגאולה השלמה יתגלה עד כמה חשוב חלקו של העולם הגשמי בתוכנית האלוקית של הבריאה, ותורת החסידות מכינה אותנו כבר כעת אל הגילוי הזה.
 
*
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מדגיש רבות כי תורת החסידות לא חידשה דבר, אלא רק גילתה את מה שכבר קיים. כאשר אדם נמצא בחדר חשוך, ייתכן שלידו נמצא מטמון והוא אינו רואה אותו. נדרשת לחיצה אחת על המתג שמדליק את האור, וכל חייו ישתנו לבלי הכר.
 
זוהי מהותה של תורת החסידות – המתג שהלחיצה עליו מאירה את החיים. יהודי שנחשף לתורת החסידות, מנהל לכאורה את אותו אורח חיים שמנהל יהודי אחר: הוא מתפלל אותן תפילות, לומד אותה תורה ומקיים אותן מצוות. אולם החיים שלו הרבה יותר מוארים. ההסתכלות שלו על החיים שונה לגמרי. כי כאשר מבינים אל נכון מה פועלים עם כל מצווה ולשם מה באמת מקיימים אותה, הכול מקבל חיות מחודשת.
 
בדורנו, חדרו כבר רעיונות החסידות לכל חוגי היהדות (ואפילו מחוצה לה). אנו קרובים אפוא להתגשמותה של הבטחת המשיח לבעל שם טוב על הגאולה – תכף ומיד ממש.