הציווי "את השם אלוקיך תירא" (דברים יא, כ) המופיע בפרשת השבוע, מקבל משנה תוקף בגאולה האמיתית והשלימה. אז, ביחד עם השמחה הגדולה על הטוב האדיר שנכון לנו, צפויה גם יראה גדולה מפני הקדוש-ברוך-הוא שיתגלה אלינו במלוא הדרו. וכך נאמר בספר ישעיה (ב, כא): "לבוא בנקרות צורים ובסעיפי הסלעים, מפני פחד השם והדר גאונו, בקומו לערוץ הארץ".
 
לכך אנו מתכוונים גם בעת שאומרים בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים: "ובכן תן פחדך השם אלוקינו על כל מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת, וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים... ושמך נורא על כול מה שבראת".
 
למעשה, הדברים מרומזים כבר ב"שירת הים" (שמות טו, יד-טז). כתוב שם "אז נבהלו אלופי אדום", בלשון עבר, ולאחר מכן נכתב בלשון עתיד: "תיפול עליהם אימתה ופחד, בגדול זרועך ידמו כאבן". לשון העתיד רומזת לאימה והפחד מפני הגילויים האלוקיים לעתיד לבוא, שיהיו גדולים לאין ערוך מהפחד בשעת קריעת ים סוף.
 
בספר התניא מבואר כי הפחד שיביא 'לבוא בנקרות צורים' הוא מנת חלקם של הגויים בלבד. ובכל אופן, כפי שמדגיש כבוד קדושת אדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש, אין לבני ישראל מקום לחשש ובהלה מפני ההתגלות האלוקית הגדולה. אמנם תהיה בנו יראה פנימית עמוקה, אך לא בעתה ובהלה. ה"צמח צדק" מביא דוגמאות משני פסוקים, שבהם היראה והפחד באים יחד עם הרגשה טובה. א) לגבי קיבוץ הגלויות ובניין ירושלים נאמר: "אז תראי ונהרת, ופחד ורחב לבבך" (ישעיה ס, ה). לצד היראה והפחד יהיו נהרה ורוחב לב. ב) "אחר ישובו בני ישראל ובקשו את השם אלוקיהם ואת דויד מלכם, ופחדו אל השם ואל טובו באחרית הימים" (הושע ג, ה). לצד הפחד מוזכר הטוב שיהיה באחרית הימים.
 
ה"צמח צדק" מוסיף ומציין לספר "ליקוטי תורה", שם מוסבר באריכות כי גם היום היראה והביטול לקדוש-ברוך-הוא אינם תחושה של פחד הפוגע במציאות האדם – אלא "אדרבה, עיקר החיות הוא הביטול... על ידי 'ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם – חיים כולכם". וכלשון הפסוק: "יראת השם – לחיים" (משלי יט, כג).