משה מענדל פיינער, חסיד בעלז,  חי בלוס אנג'לס יחד עם אשתו. הסיפור המרתק הבא ארע עימו בשנת תשי"א, מיד לאחר שהרבי מליובאוויטש מלך המשיח קיבל על עצמו את נשיאות חסידות חב"ד. גם לאחר שהרבי קיבל על עצמו את הנשיאות באופן רשמי, הוא עדיין המשיך לשייך את ההנהגה לחמיו, כבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק), הרבי הקודם מליובאוויטש. מסיבה זו, הגיב לעיתים בצורה שנראתה כהתחמקות ממתן ברכה או מענה.
 
בדיוק בתקופה זו של שקיעת שמשו של הרבי הקודם וזריחת אורו של הרבי מלך המשיח, החלה אשתו של משה להרגיש לא טוב. בתחילה הם חשבו שמדובר בחולשה רגילה שתחלוף, אך החולשה הפכה ליותר ויותר לא רגילה בצרוף סימפטומים נוספים ששכנעו אותם שאין לנהוג במצב בקלות ראש. הם פנו מיד לבדיקות מקיפות. רופא המשפחה הפנה אותם מיד למומחה והלה הפנה אותם למומחה גדול יותר, ששלח אותם לבדיקות למכביר. לבסוף בישר להם אחד הפרופסורים בצער כי גילו אצל האישה גידול ממאיר.
 
האבחון זעזע את אמות הסיפים של הזוג. שגרת חייהם הרגילה הופרה בבת אחת והיום יום שלהם הפך למסע מפרך בין בדיקות ואבחונים, טיפולים, תקוות וייאוש.
 
במסגרת ההשתדלות שלהם למיגור המחלה הם חיפשו לא רק תרופות גשמיות, אלא גם תרופות רוחניות. כך החליטו להגיע לפתחו של הרבי מליובאוויטש.
 
באותם הימים היה קל באופן יחסי להיכנס לפגישה עם הרבי, אלא שהרבי נמנע מלתת ברכות ותשובות והיה משיב בניסוחים כגון "מה אני ומי אני?".  למרות זאת המליצו יודעי דבר לבני הזוג לנסות לבקש את ברכת הרבי. סיפורים שמימיים שנלחשו מפה לאוזן על הניסים שמחולל הרבי ועל כך שדבר מדבריו לא שב ריקם, עשו את שלהם.
 
כך ביום אחד בהיר טרטר משה את עצמו בדרך ארוכה מהחוף המערבי של ארצות הברית לעיר ניו יורק שבחוף המזרחי, כדי לפגוש את הרבי החדש בשדרת איסטרן פארקווי שבברוקלין. משה, מותש מהנסיעה בכלי התחבורה של לפני יותר משישים שנה, עמד נפעם מול הרבי הצעיר. הוא, שראה בחייו כמה וכמה אדמו"רים הדורי פנים, מצא עצמו נאלם דום מול הדרת הפנים הנדירה שהתגלתה למול עיניו. אך הוא מיד התעשת. חייה של אשתו עומדים כאן על כף המאזניים וזו לא עת מתאימה להחריש.
 
משה תיאר לרבי את מצבה העגום של אשתו ולכתחילה, כמו לרבים אחרים באותם ימים, השיב לו הרבי בנוסח המוכר: 'מי אני ומה אני שאברך'. אולם משה לא ויתר. המצב הקשה בו נתונה אשתו הכתיב לו את התגובה לדברי הרבי, והוא שמע את עצמו אומר לרבי ביראת כבוד, אך בתוקף: "לא אכפת לי מי אתה, אני זקוק לברכה. אשתי במצב מאוד קשה, וברכה של יהודי פועלת".
 
עם אמירה כזו מעומק הלב לא התווכח הרבי. "איזה חסיד אתה?", התעניין הרבי.
 
"אני חסיד בעלז", השיב משה.
 
המשיך הרבי ואמר לו: "אם כך, כיוון שאדמו"רי בעלז תמיד התנהגו במופתים שמימיים וחוללו ניסים מיוחדים – גם אני אתנהג עימך בסגנון המופתים של הבעל שם טוב".
 
משה התרגש מהניסוח המיוחד של דברי הרבי אליו ושב לתאר לרבי על מצבה הקשה של רעייתו וכי בעצם הרופאים נואשו מחייה.
 
הדברים הבאים שאמר הרבי היו לא שגרתיים בעליל: "אתה הרי יודע שהנאצים יימח שמם רצחו יותר משישה מליון יהודים. האם אתה מסכים שאחליף 'דייטשקה' (- גרמנייה) אחת תמורת בת ישראל?".
 
משה אפילו לא התלבט. ברור היה לו שהרבי מתכוון להחיל את החילופין על בת ישראל מסוימת מאוד. הוא נתן את הסכמתו מיד.
 
"אם כך", המשיך הרבי, "אין לך מה לדאוג. הכול יהיה בסדר"...
 
משה יצא מחדרו של הרבי הצעיר המום מהברכה המפורשת לה זכה. הוא שמר את הדבר בליבו והמתין להתממשות המופת בסגנון ה'בעל שם טוב', כהגדרת הרבי בעצמו... ואכן זמן קצר אחר כך הבריאה אשתו באופן פלאי וניסי.
 
בכל ביקורת רפואית מחדש התפעלו כל הצוות מההחלמה העל טבעית שלא היה לה שום הסבר הגיוני.