ישנם יהודים, אפילו כאלו שהולכים לבית כנסת, שחושבים כי המשיח הוא הגדרה ערטילאית לחזון מיוחל. אולם האמת המוכחת מהמקורות היא, שהמשיח מוכרח להיות בשר ודם, יהודי צדיק גדול, הממתין שהקדוש-ברוך-הוא ישלח אותו לגאול את עם ישראל ואת העולם כולו.
 
יותר מכך: מפרש המשנה רבי עובדיה מברטנורא כותב, כי בכל דור ודור נולד צאצא מבית דויד הראוי להיות גואלם של ישראל וכאשר תגיע עת הגאולה יתגלה אליו השם וישלח אותו. כך כותב גם רבי חזקיה מדיני ('שדי חמד').
 
בתלמוד מסופר על תלמידיהם של תנאים ואמוראים מסוימים, שנהגו לומר כי שמו של המשיח זהה לשמו של רבם. עוד אנו מוצאים כי רב (חי בדור הראשון לאמוראים), אחד מגדולי החכמים בדורו ובכל הדורות, אמר כי משיח שבדור הוא "רבינו הקדוש" – רבי יהודה הנשיא, שהיה מנהיגו של הדור. רב נחמן (חי דור לאחר מכן) אמר על עצמו כי אם משיח יבוא בדורו – הוא עצמו יהיה האיש!
 
בדורנו, זכינו שכבר הפציע אורו של המשיח – הרבי מליובאוויטש – והוא כבר החל במשימתו, בעודנו בגלות, להכשיר את עם ישראל ואת העולם כולו ולהצעידו לקראת הגאולה השלמה.
 
כדי להבין את החשיבות שבידיעת זהותו של המשיח, יש להתוודע למשמעותו של תפקיד המנהיגות בעם ישראל. במשך כל ההיסטוריה של עמנו חי בכל דור יהודי אחד שעמד בראש האומה, הודיע את דבר השם והנחה את בני ישראל בדרך בה ילכו. תפקידו של אדם כזה לא מסתכם בהיותו מנהיג, אלא הרבה מעבר לכך. ובלשונו של משה רבינו: "אנוכי עומד בין השם וביניכם בעת ההיא, להגיד לכם את דבר ה'" (דברים ה, ה).
 
הבורא בחר לתקשר עם בני ישראל באמצעות מה שקרוי בחסידות "ממוצע המחבר" – אדם כמשה רבינו, שמחבר בין המעלה והמטה. כלומר, הוא ילוד אישה ויחד עם זאת "איש אלוקים" – איש הבטל באופן מוחלט לרצון האלוקי. התבטלות זו מאפשרת שדבר השם יעבור דרכו בטהרתו – מבלי שיתערב בו שום ביטוי של מציאותו האישית.
 
חכמינו ז"ל קבעו כי בכל דור יש מנהיג רוחני שנחשב לניצוץ של נשמת משה רבינו. בלשון הזוהר:  "אתפשטותא ד(התפשטותו של) משה בכל דור ודור". מנהיג זה כונה לעתים נשיא, לעתים מלך ולעיתים רבי. בכל הדורות היה מנהיג הדור ראוי למשימת הגאולה, באם תגיע העת. בדורנו, שהוא הוא דור הגאולה בוודאות והמשיח, כאמור, כבר החל לפעול בעולם – נשיא הדור הוא כבר המשיח בפועל.