ברצועת הארצות הטרופיות והסוב-טרופיות מצויים ארבעה נגיפי "דנגי" שמדביקים כ-100 מיליון אנשים מדי שנה. הנגיף גורם למחלות בעלות מגוון תסמינים קשים: החל בכאבים הדומים לכאבי שפעת ועד דימומים פנימיים, הלם ומוות. למחלה אין חיסון או מרפא. כמו במחלות אחרות המועברות על ידי יתושים, האסטרטגיה העיקרית לשמירת בריאות הציבור היא למנוע עקיצות. לצורך כך מנסים לנקז מן השכונות מים עומדים, לרסס בקוטלי יתושים ולחלק כילות ועזרים פשוטים אחרים כמחסום בפני היתושים. למרבה הצער, הצלחת עזרים אלו היא חלקית מאד.
 
ואולם, במעבדתו של אנתוני ג'יימס, ביולוג מולקולארי מאוניברסיטת קליפורניה באירוויין, חושבים בגדול. בניסיון מהפכני למגר את גורמי המחלה מוסיפים לנגיף גנים המדכאים את התפתחות שרירי התעופה בנקבות היתושים. הגנים המהונדסים עוברים לצאצאים. הנקבות הפגומות, שהן אלה האמורות לעקוץ, אינן שורדות זמן רב ואינן מפיצות את המחלה. לעומתן, הצאצאים הזכרים זוכים לחיות ולהפיץ את הגן הקטלני בקרב בני מינם. בבוא העת, היעדר הנקבות יגרום להתרסקות האוכלוסייה, כפי שהדגימו כבר עמיתיו של ג'יימס בסביבה מבוקרת של מעבדה בקולורדו.
 
טכנולוגיה זו מסמנת את הפעם הראשונה שבה מדענים יצרו, באמצעות הנדסה גנטית, אורגניזם שמטרתו להכחיד אוכלוסייה טבעית של מין שלם כדי למנוע העברת מחלות. אם ינצחו היתושים המהונדסים, שחרורם באזורים מוכי קדחת דנגי ברחבי העולם יוכל למנוע סבל ממאות מיליוני אנשים.
 
התפתחות מעניינת זו מהווה דוגמא קטנה לפטנט שהוא אלוקי במקורו. לשתול את זרעי הפורענות בפורענות עצמה באופן שמבטיח חיסול עצמי. מנגנון ההשמדה העצמית מאפיין את כוחות הטומאה (הכוחות המתנגדים לקדושה) וזמן קיומם קצוב מראש. ראינו זאת לאורך כל משך קיומה של הציביליזציה האנושית, כאשר אימפריות זדוניות שנראו כמי שדבר איננו יכול לאיים על קיומן, התפוגגו ונעלמו שוב ושוב מעל בימת ההיסטוריה, כאשר התירוץ ההגיוני היחיד לתרחיש הוא – 'זמנן עבר'.  אנו רואים זאת גם בעת האחרונה בקרב האומות הערביות, שנלחמות ומחסלות את עצמן ובכך שבות ומגשימות את הפסוק: "למכה מצרים בבכוריהם (על-ידי בכוריהם, עצמם ובשרם)".
 
נביאינו כולם עד לרבי מליובאוויטש מלך המשיח קובעים כי תקופה זו בה אנו חיים היום היא היא התקופה בה תתקיים ההבטחה האלוקית המופיעה בספר זכריה (יג, ב): "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". או בנוסח הנאמר בתפילות הימים הנוראים: "והרשעה כולה בעשן תכלה". ואז – אפילו האפשרות לקיומו של הרע – תימחק מהמציאות.