ישנם ימים בודדים בלוח השנה העברי בו מתאחדים כל שכבות העם. ימים שחוצים עדות ומגזרים ומעמידים את כולם יחד; דתיים ושאינם דתיים, ספרדים ואשכנזים, 'פריקים' ואנשי אקדמיה - כולם סביב נקודה אחת.
כזה הוא יום ט' באב, יום חורבן שני בתי המקדש – הראשון והשני, בהפרש של מאות שנים. ביום זה עומד כל עם ישראל בקומה אחת סביב הכמיהה לבנין מחודש של בית המקדש ושיבת עם ישראל מהגלות - לכונן את מלכות ה'. סביב רצון זה נופלות המחיצות וכולם מתלכדים לייחול המשותף.
יום זה, מציין אמנם פרק רב חשיבות בהיסטוריה רבת ההוד של עם ישראל - אולם יחד עם זאת יש בו מסר אקטואלי גם לימנו אלו – למעלה מאלפיים שנה לאחר חורבן הבית השני ותחילת הגלות. זאת כיון שהאבל ביום זה, אינו רק בכדי לזכור את מאורע חורבן הבית שהתרחש כאירוע חד-פעמי בימי התקופה ההיא - אלא כאבל אישי של כל יהודי על חורבן הבית העכשווי. התורה אומרת שכל יום בו לא נבנה בית המקדש – הרי שכאילו באותו יום ממש נחרב שוב מחדש. שכן כל עוד לא זכינו לבנין הבית החדש, עומד חורבנו של הבית הקודם בעינו.
כל אחד צריך מנוחה
כל אדם זקוק למנוחה מפעם לפעם, כדי להתרענן ולשאוב כוחות חדשים להמשך דרכו. בימי הקיץ למשל אנו נוהגים לקחת חופשה מהעבודה ולצאת לנופש. המטרה בהפסקת העבודה ועצירת החיים, אינה החופשה עצמה, אלא דווקא התועלת שנפיק ממנה לאחר מכן - כשנשוב לעבודה עם כוחות רעננים ומחודשים.
כך היא גם הגלות. למרות שבראייה שטחית נדמית הגלות כתקופת זמן שלילית עבור עם ישראל – הרי שבאם נביט פנימה אל התוכן הפנימי של מטרתה, נגלה את הטוב הטמון בתכליתה.
כשם שכל בעל עסק זקוק להפסיק לזמן מה את עבודתו, כדי שלאחר מכן יוכל לשאוב מחופשה זו את הכח להצליח יותר; כך בחר הקדוש-ברוך-הוא להגלות את עם ישראל ולסלק את גילוי השכינה שהיה בבית המקדש; כשהכוונה הפנימית של הגלות אינה הגלות עצמה, אלא דווקא התקופה הנפלאה לה נזכה כשתגיע מטרת הגלות לסיומה ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה.
תורת החסידות שופכת אור חדש על סיבת הגלות והחורבן - ומסבירה כי מטרת הגלות לא הייתה חלילה כדי להעניש את עם ישראל, אלא כדי לעורר את עם ישראל לתשובה מחדש ולרצון אמיתי להיות רצויים לפני ה'. כדי שבגאולה השלימה נזכה לגילוי רוחני נעלה שלא בערך מהגילוי לו זכינו בבתי המקדשות הראשון והשני.
על הגאולה העתידה כתוב כי היא תהיה "גאולה אמיתית ושלימה". ייחודיותה יתבטא בכך שלאחריה לא ייצא עם ישראל שוב לגלות - כפי שאירע לאחר בנין בתי המקדש הראשון והשני. גאולה זו תהיה נצחית וגם בית המקדש שיבנה בגאולה, יהיה בית נצחי שלא יחרב לעולם.
הגאולה הנצחית תביא לשלימות הייעוד האמיתי לשמו נברא העולם. כפי שכתוב במדרש כי תכלית כל בריאת העולם וקיומו, נועדה לתקופת ימות המשיח. אז יוכל עם ישראל לעבוד את ה' במנוחת הנפש ללא טרדות והפרעות.
בגאולה נזכה כי אור ה' ישכון בעולם בגילוי, ובאם כיום לא יכול יצור אנוש להבין בחושיו הגשמיים את מציאות הא-ל - הרי שבגאולה נזכה לראות בעצמנו את אור השכינה בעולם. על כך נכתב בנביא "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". האדם עם כל כוחותיו החומריים יראה את הכוח הרוחני של הבורא שמחייה את העולם - כיון שנזכה להזדכך שלא בערך למצבנו כיום ולהגיע למדרגה האמיתית של היהודי – שהנשמה היא זו שמאירה בגלוי והמציאות הרוחנית פשוטה וברורה לה.
