קולות השירה ומחיאות הכפיים הולכים ומתחזקים ככל שמחוגי השעון בבית הכנסת "770" של הרבי מחב"ד בפינת שדרות איסטרן פארקווי ורחוב קינג סטון מורים שהשעה עשר בבוקר מתקרבת. השיר קצר וקליט, "יחי אדוננו מורנו ורבנו, מלך המשיח לעולם ועד". הלחן קצבי ונוגה גם יחד. בשעה עשר בדיוק, השעה שבה היה נכנס הרבי אל היכל בית הכנסת מדי יום, נוצר שביל אנושי שמורכב מצמד שורות, שמפנה מקום מעבר לכבודו. אין זו הפעם הראשונה שבה נקבל דוגמה מוחשית לכך שעבור רבים מחסידי חב"ד מותו של הרבי הוא רק אגדה והמפקפקים בנצחיותו עוד יאכלו את הכובע ברחבת בית המקדש השלישי.

נדמה שאין כמעט אדם שלא שמע את שמעו של הרבי מלובביץ', הרב מנחם מנדל שניאורסון, מנהיג חסידות חב"ד במרבית המאה ה-‏20. שבעה אדמו"רים כיהנו בראש החסידות הזו שהייתה מאז ומתמיד ייחודית בנוף העולם היהודי. מאז תחילת כהונתו כאדמו"ר השביעי של החסידות הנחיל הרב לחסידיו שורה של רעיונות שחלקם הגדול משפיע על חיי היהודים בעולם כולו עד היום: מפעל ה"שלוחים" הייחודי שהפך את בתי חב"ד ברחבי העולם לכתובת עבור מטיילים יהודים, או ה"מבצעים" המיוחדים שהחסידים עושים, כמו יציאה למרכזי הערים על מנת לשכנע יהודים להניח תפילין.

אבל גולת הכותרת של הרבי מלובביץ' הייתה ההתעסקות בביאת המשיח והגאולה. בכל הזדמנות הוא חזר על קריאתו לפעול לזירוז הגאולה וברבות השנים הוא נתן לא מעט סימנים ורמזים לכך שהוא המשיח, מה שגרם לחסידיו להתרגשות חסרת מעצורים. "היות ונשיא דורנו היה משיח שבדורנו זה, והוא נתגלה בכל התוקף", אמר פעם לחסידיו, ובפעם אחרת דרש: "אני מוסר זאת לכל אחד ואחד מכם ועשו כל אשר ביכולתכם, ותראו להביא את המשיח תכף ומיד ממש". בכלל, הביטוי "תכף ומיד ממש" בהקשר של ביאת המשיח היה שגור בפיו, כאשר לחסידיו היה ברור שראשי התיבות ממ"ש מרמזים על זהותו של הגואל, מנחם מנדל שניאורסון.

הרבי גם עודד את חסידיו להשתמש בבמות התקשורתיות על מנת לקדם את פרסום בואו של המשיח. באחת השיחות תיאר את המהדורות המיוחדות שעתידים העיתונים השונים להוציא עם היוודע בשורת הגאולה: "כנהוג כעת בעולם העכשווי שבשעה שמתקבלות חדשות (מסעירות. ח"ג) לא ממתינים לזמן הרגיל כשהעיתון יוצא לאור, אלא כל עיתון מוציא מהדורה נוספת, שכעת הגיעה לעיתון הידיעה המשמחת, שמעניינת וקשורה לכל קורא, וקשורה כבנידון דידן עם כל יהודי בכל קצוות תבל, שזו ידיעה זו שמשיח לא רק שהוא נמצא על הדרך, ונמצא כבר כל כך קרוב לבית כנסת זה ולכל אחד מאיתנו".

בגרות במשיח

מאז ג' בתמוז תשנ"ד האתגר העיקרי שחסידיו צריכים להתמודד איתו הוא סוגיית הדור הבא. 20 שנה חלפו מאז שהרב לא איתם, ואלה המאמינים שהוא המשיח ועל כן אף פעם לא עזב באמת את העולם הזה, מנסים למצוא דרכים להחדיר את האמונה הזו בילדים המכירים את הרב רק דרך כתבי היד, עשרות שעות צילומי הווידיאו שלו ומהסיפורים.

חסידות חב"ד מתחלקת לשתי אידיאולוגיות - משיחיסטים, ואנטי משיחיסטים. הראשונים מקפידים לא לאבד אמונה, הם מתפעלים מוסדות רבים בארץ ובעולם, מחזיקים בעיתון שבועי ששמו "בית משיח", ומגייסים לשורותיהם לא מעט בעלי תשובה בארץ ובחו"ל, כולל עיתונאים בכירים ואמנים ישראלים. דוגמה בולטת לכך היא אריאל זילבר, שנשא את נאום התוכחה שלו נגד אקו"ם בעת קבלת הפרס על תרומתו למוזיקה כשלדש בגדו דגלון צהוב וחתם את דבריו ב"יחי אדוננו, מורנו ורבנו, מלך המשיח לעולם ועד".

* * *
שעת בוקר מוקדמת בניו יורק, ונתי שוחט הצלם ואנוכי כבר יושבים ברכבו של בחור חייכן ששמו, איך לא, מנדי, בדרך לגני הילדים ובתי הספר של חב"ד. במבט ראשון, בתי הספר הללו נראים כמו כל בית ספר חסידי אחר: הילדים יושבים לצד שולחנות מול ה"רבה", אבל כשבוחנים את מה שתלוי על הקירות במסדרונות או מסתתר בין דפי העבודה של התלמידים מגלים את ההבדל: כאן לא מסתפקים בידע כללי ויהודי, כאן לומדים גם - ובעיקר - על המשיח.

בחדר המנהל אני פוגש את הרב מנחם מנדל יוזביץ', שמנסה להסביר את הגישה החינוכית של בית הספר: "אנחנו מסבירים לילדים שעל פי השיחות של הרבי, ששמענו מפיו, אז הוא איתנו, מנהיג אותנו ואנו כותבים אליו באיגרות הקודש. הדברים שהרבי אמר הם חוזרים ומתקיימים כל יום מחדש ולכן זה לא משהו היסטורי וארכאי אלא דרך חיים שכוללת התנהגות והוראות שרלוונטיות כל יום מחדש".

יש להם שאלות על זה?

"ברור. בעיקר 'למה אנחנו לא רואים את הרבי?'. אנחנו מסבירים להם שאנחנו נמצאים במצב של 'העלם והסתר', שבו אי אפשר לראות את הרבי בחוש. אנחנו מסבירים להם שמה שזה אומר מבחינתם זה שהם צריכים לעבוד קשה בהתחזקות ביראת שמיים, בלימוד תורה ובקיום מצוות כדי להביא להתגלות המהירה של הרבי. זה לא איזשהו ניסיון לשכנע אלא תודעה שאנחנו חיים בה בצורה ברורה".

יוזביץ' מרחיב באמצעות דוגמה מהחיים. "לפעמים מגיעים אלי ילדים שרבו ביניהם ואני נדרש להטיל עליהם ענישה חינוכית זו או אחרת. הילדים יודעים שחלק מהממד השלילי במעשיהם הוא העובדה שמעשים חיוביים מקרבים את הגאולה ומעשים שאינם חיוביים מרחיקים אותה. זה בהחלט חלק מהשיח שלנו".

למה אתה מצפה מילד שסיים את הלימודים?

"ילד שיוצא מכאן בכיתה ח' הוא ילד שיכול ללמוד ולהבין דברים בצורה עצמאית, ומפותח מבחינה רגשית. העניין של משיח מרחף מעל כל העשייה, והילדים לומדים שהם שותפים למאמצים להחיש את הגאולה באמצעות המעשים, הפעילות והיוזמה שלהם".

סיפור מההפטרה

לגאולה, מתברר, יש קצב מהיר, ואנחנו כבר בדרך לניו ג'רזי, כדי לפגוש את הרב יוסף קרליבך, אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של תנועת חב"ד. כבר שנים שקרליבך מוביל בג'רזי מהפכה של ממש בקרב הקהילה היהודית בעיר.

במרכז הקמפוס של אוניברסיטת ראטגרס הוא מחזיק בבניין ענק שכולו מוקדש לפעילות בקרב הסטודנטים הרבים. במקביל הוא גם מטפח קשרים אישיים הדוקים עם שורה של אושיות בכירות, בראשן כריס כריסטי, מושל המדינה ששמו עלה כמועמד פוטנציאלי להתמודדות על נשיאות ארצות הברית בבחירות 2016. הבית של קרליבך מתגלה כמקום מרשים ומזמין ואנחנו מתרווחים בסלון של מי שהפך למודל של הצלחה מבחינת השלוחים בכל העולם, בלי קשר להזדהותם עם המשיחיסטים או האנטי משיחיסטים.

הרב קרליבך, האם הרבי חי?

"מה פירוש 'הרבי חי?'".

בדיוק כמו שזה נשמע. יש חי ויש מת. הרבי חי?

"הרבי חי ונמצא איתנו. תשאל כל חסיד חב"ד בצורה ספונטנית, 'איפה הרבי נמצא?',הוא יגיד לך אוטומטית שהוא נמצא ב-‏770, גם אם הוא לא יוכל להסביר לך איפה הוא ומה הוא עושה בדיוק. אנחנו נמצאים עכשיו במצב שאף אחד לא האמין שנגיע אליו לפני שזה קרה. לא התכוננו לזה וגם עכשיו קשה להאמין שזה קרה. אני יכול לציין שגם בתקופה שבה כולם ראו את הרבי בעיניים, אין אף אחד שיכול לומר שההתנהלות שלו ואיתו הייתה בצורה טבעית כמו אצל כל אדם אחר".

אני מנסה לברר בעדינות איך זה שהשנים הרבות שעברו לא סודקות את האמונה היוקדת ומקבל בתשובה סיפור מרתק. "אנחנו רואים כל יום את כל הסימנים שהרבי דיבר עליהם בעבר. כל אחד שחי עם הרבי רואה שהוא מנהיג אותנו בפועל. לפני חצי שנה חגגנו את בר המצווה של הבן שלי. בגלל שהשנה הייתה לא פשוטה עבורנו, כי הנכד שלי אושפז במשך תשעה חודשים בבית החולים, לא היה לי הרבה זמן להתארגן ועשיתי את האירוע כאן, בבית הכנסת".

"השיא של האירוע מבחינתנו הוא ה'מאמר' החסידי שהבן הכין במשך חודשים מראש, ואותו אמר בפני הקהל באירוע. אף אחד לא הבין את מה שהוא אמר ביידיש אבל הוא עשה את זה בכזו חיות ובדבקות חסידית שכולם הקשיבו בריכוז עד הסוף. במוצאי שבת, 11 בלילה, אני אומר לרעייתי שאני רוצה לנסוע עכשיו לניו יורק לרבי. אני נכנסתי ביחידות עם אבי ב-‏1969 לרבי, בבר המצווה שלי, ואני רוצה ללכת עם הבן ליד החדר של הרבי, שהוא יגיד שם את המאמר".

"בשעה 12 בלילה הגענו לברוקלין ובני ניגש ונעמד ליד חדרו של הרבי, עצם את העיניים ואמר את כל המאמר. כשהוא סיים אמרתי לו, 'בוא ניסע עכשיו גם לאוהל הציון של הרבי, ונגיד את זה גם שם'. הבן שלי מסתכל עלי בתמיהה ושואל אותי, 'אבא, אנחנו מאמינים שהרבי חי ועכשיו היינו בחדר, אז למה אנחנו נוסעים לאוהל?'. האמת היא שהוא התקיל אותי באחת בלילה ולא היה לי מה להגיד לו. אמרתי לו 'אין מה לעשות. אנחנו נוסעים'. בשתיים בלילה הגענו".

הוא התחיל שוב להגיד את כל המאמר וכשסיים נכנסתי עם רעייתי להתפלל שם. סיימתי קרוב לשעה שלוש ויצאתי למבואה שמחוץ לאוהל כדי להמתין לרעייתי שעדיין קראה את פרקי התהילים. פתאום שמתי לב לספר שהיה מונח שם ומעולם לא ראיתי אותו לפני כן. אני פותח את הספר ורואה שיש שם כמה מכתבים שהרבי כתב לחסידים שפנו אליו. באקראי אני מתחיל לקרוא ועוברת בי צמרמורת. הרבי כותב לאותו אדם שהוא מתפלא על השאלה שלו אם לנסוע ביום של הבר מצווה עם הבן לאוהל אדמו"רי חב"ד או לא. הרבי כותב לו שהוא צריך להבין שבאוהל הוא יכול לקבל ברכות רבות בשבילו ובשביל הבן, וששם זהו מקור הברכות. והרבי מסיים דבריו בזה שאם לא יבוא עם הבן לאוהל ביום הבר מצווה, על זה נאמר, 'אם לא עכשיו אימתי'.

"חזרנו הביתה לפנות בוקר אבל נפשי לא ידעה מנוח. למחרת חזרתי שוב לאוהל כי הייתי חייב למצוא את הספר ולראות שבאמת קראתי דווקא את המכתב הזה מכל הדברים שהייתי יכול להיתקל בהם. מצאתי את הספר ואיתרתי את המקור של המכתב שנדפס בכרך החמישי של 'איגרות קודש'. שבוע אחרי זה היה לנו אירוע של ל"ג בעומר עם מאות ילדים. עליתי על הבמה וסיפרתי לקהל את מה ששאל אותי בני ואת מה שקרה לי אחר כך. 'עכשיו אני רוצה לענות לך על השאלה שלך', אמרתי לו וקראתי את כל המכתב וההסבר של הרבי מילה במילה. אז אני שואל אותך עכשיו, האם הרבי חי? ברור שכן. הרבי נמצא והוא שומע ועונה במהירות".

אז לאן בעצם חותרים עכשיו?

"לפני מה שקרה בג' בתמוז חשבנו שיש לנו את הנתיב הברור להגיע לגאולה. הרבי ינהיג ויוביל אותנו ולנו לא נשאר רק לשיר ולשמוח. מה שקרה זוהי בעצם אמירה של הרבי שהוא בעצמו לא יעשה את זה אלא שהחסידים ועם ישראל צריכים לעשות משהו כדי לגרום לכך שהרבי יתגלה כמלך המשיח ויביא גאולה לעולם".