מיקום מזבח הקטורת

המזבח עמד באוהל מועד מכוון לאמצע ארון העדות. כלאמר, שתי דפנותיו רוחבו ניתנו במרחק שווה (½4 אמה), מקרשי הקיר הדרומי והצפוני. אורכו של המזבח ניתן לאורכו של המשכן, כשהדופן המזרחית במרחק – 10 אמה מן הפרוכת. ("היה חולק את הבית מחציו ולפנים" – ברייתא דמלאכת המשכן).

תיאור מזבח הקטורת

מזבח הקטורת – מזבח הקטורת היה כולו מצופה זהב. שנאמר וציפית אותו זהב (ברייתא דמלאכת המשכן פרק י"א, א') הציפוי הורכב משלש תיבות (כמו ארון העדות, הרה"ג חיים קנייבסקי בשם הגר"ן שליט"א - שם) . שתים עשויות מזהב, ואחת עשויה מעצי שיטים. תיבת העץ נעשתה בצורת תיבה בעלת דפנות וגג, ופתוחה מלמטה. עובי דפנותיה וגגה – 1 טפח. תיבת העץ הוכנסה לתוך תיבת זהב חיצונית (שכללה קרנות וזר זהב). לתוך חלל תיבת העץ, הוכנסה תיבה פנימית מזהב. בכך צופו קירותיו וגגו של המזבח בזהב. מידות המזבח: אורכו – 1 אמה, רוחבו – 1 אמה, וגובהו – 2 אמה (כולל גובה קרנות המזבח). בארבעת פינות גג המזבח, בלטו קרנות חלולות ("תבנית ההיכל"). בין הקרנות סביב שפתו של גג המזבח ניתן זר הזהב. ר' נתן סובר, שהשכינה דברה עם משה מעם מזבח הקטורת. שנאמר, ונתתה אותו לפני הפרוכת אשר על ארון העדות ... אשר אועד לך שמה (שמות ל', ו'). רשב"י אומר, מאצל מזבח הקטורת דברה השכינה עם משה. שנאמר, ושחקת ממנה הדק ונתת ממנה לפני העדות באהל מועד אשר אועד לך שמה (שמות ל', ל"ו - ברייתא דמלאכת המשכן פרק י"ד, ג').

כלי השרת למזבח הקטורת

מתוך תאור חז"ל את עבודת הקטורת בבית המקדש, נובע כי לצורך הכנת הקטורת והקטרתה נדרשו כלי שרת מזהב . כגון: מכתשת קטנה, מכתשת גדולה, מכתש, טני, מחתה, כף, ובזך. לכן פירש הרש"י על הפסוק, ולקחו את כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש (במדבר, ד', י"ב), "הם כלי הקטורת שמשרתים בהם במזבח הפנימי" . בנוסף לכלי הקטורת נדרשו 16 חומרים להכנה.

תאור קטורת הסמים

את קטורת הסמים הקטירו על גג מזבח הקטורת. קטורת הסמים נעשתה בכל שנה ושנה והכילה 368 מנים (כ177- ק"ג) . בכל יום היו מקטירים ממנה מנה (480 גרם), מתוך 368 המנים שהכילה קטורת הסמים. המנה חולק לשתי הקטרות, מחצית המנה הוקטר בבקר ומחציתו בערב. דהיינו, לשנה נצרכו 365 מנים כמנין ימות החמה. את 3 המנים הנותרים, היה הכהן שוחק אותם בערב יום הכיפורים "דקה מן הדקה", עד שמוציא מהם מלא חופניו כדי להקטירם ביום הכיפורים. (הנותר הוא "מותר הקטורת"). הקטורת נעשתה במקום קדוש (בתוך העזרה), בכלי הקודש ומשל הקודש. הקטורת הורכבה מאחד עשר סוגי בשמים שמשקלם הכולל 368 מנה. (סוגי הבשמים שהכילה הקטורת: נטף, שחלת, חלבונה (ריחה רע), ולבונה - מכל אחד משקל 70 מנה. מור, קציעה, שיבולת נרד וכרכום – מכל אחד משקל 16 מנה. קושט – 12 מנה. קינמון – 9 מנה. קילופה – 3 מנים. משקל כולם 368 מנה – כריתות ו:) בנוסף לכך הוסיפו מלח סדומית – רובע קב (6 בצים), כיפת הירדן – כל שהוא (מעט) , מעלה עשן (סוג עשב שגורם לעשן ולהתמר ולעלות) – כל שהוא (מעט).

אופן הכנת הקטורת

בתחילה שף את הציפורן בתשעה קבין (קב = 24 בצים) בורית כרשינה (ע"מ להלבינה). לאחר מכן משרה את הציפורן בעשרים ואחד קבין של יין קפריסין (או יין לבן ישן חזק ביותר). לאחר מכן שוחק היטב את אחד עשר הסממנים, כל אחד בפני עצמו - במכתשת קטנה . לאחר מכן מערבב את כולם במכתשת הגדולה, בתוספת המלח סדומית, כיפת הירדן ומעלה העשן. ולאחר מכן שוחקם יחדיו במכתשת הגדולה. כל זמן שהיה שוחק, היה הממונה אומר (לשוחק) "הדק היטב, היטב הדק" (הרמב"ם, כלי המקדש, ב', ה'). פעמיים בשנה היו מחזירים את הקטורת למכתשת. כי בימות החמה פוזרה הקטורת כדי שלא תתעפש, ובימות הגשמים נצברה כדי שלא יפוג ריחה.

תהליך הקטרת הקטורת

הכהן שזכה בדישון המזבח הקדים בבקר, לקח את הטני (כלי מזהב המכיל ½2 קבין), והניחו על הארץ ליד מזבח הזהב. לאחר מכן נטל בידיו את דשן (אפר) הקטורת (שנותר מהקטרה קודמת) מעל גבי המזבח והניח בתוך הטני. את השארית שלא יכל ליטול בחופניו טאטא במטאטא לתוך הטני. בגמר הדישון הניח הכהן את הטני במקומו על הארץ, ויצא. (בערב לאחר הדלקת הנרות חזר הכהן שזכה בדישון המזבח, הוציא את הטני עם הדשן, ושפכו אצל המזבח - תמיד ג', ט').

הכהן שזכה להקטיר את הקטורת,היה נוטל את הכף (כלי מזהב המכיל 3 קבין) כשהבזך (כף זהב קטנה המכילה חצי מנה). היה בתוכה מלא וגדוש בקטורת הסמים (חצי מנה - 240 גרם). ע"מ שלא תתפזר הקטורת מן הבזך, ניתן הבזך בתוך הכף, כשמעליו כיסוי בד נאה המכסה את הקטורת הגדושה שבתוכו. יחד עם הכהן שזכה להקטיר, נכנס כהן אחר שבא לסייעו, ונעמדו ליד המזבח.

באותו עת הכהן שזכה במחתה נטל מחתה של כסף (המכילה 4 קבין), ועלה לראש מזבח העולה, ומילא את מחתת הכסף בגחלים. לאחר מכן ירד ועירה את הגחלים לתוך מחתה של זהב (המכילה 3 קבין). נטל את מחתת הזהב המלאה בגחלים, נכנס למקדש, שפכה על גבי מזבח הקטורת, רידדה בשולי המחתה והשתחוה ויצא.

מיד לאחר מכן נטל הכהן שבידיו הכף, את הבזך מתוכו ונתנו לכהן שנכנס עימו לסייעו. הכהן שעימו שפך את הקטורת מן הבזך (והשאריות שבכף), לתוך חופניו של הכהן שזכה להקטיר, משתחוה ויוצא. הממונה אומר למקטיר: "הקטר" ואז יוצאים כל הנמצאים במקדש. כך שבעת הקטרת הקטורת, לא היה שם אדם אחר פרט למקטיר. המקטיר פיזר את הקטורת על גבי הגחלים בנחת, מן הצד הרחוק עד הצד שלפניו (כמו שמרקד סולת), לאחר שמסיים משתחוה ויוצא (הרמב"ם – תמידים ג',ח').

כלי השרת למזבח הקטורת

מכתשת גדולה – המכתשת הגדולה שימשה לעירבוב ושחיקה נוספת של כל הבשמים שהכילה קטורת הסמים. דהיינו, המכתשת הראשית הכילה 368 מנים.

מכתשת קטנה – המכתשת הקטנה שימשה לשחיקת אחד עשר הסממנים, כל אחד בפני עצמו, לפני הכנסתם למכתשת הגדולה. דהיינו, המכתשת מישנית הכילה 70 מנים.

מכתש – המכתש שימש להכאת הסממנים שבתוך המכתשות ע"מ לפוררם עד דק. דהיינו, מעין פטיש ניצב.

מחתת זהב – המחתה שימשה להבאת הגחלים ופיזורם על גג מזבח הקטורת. המחתה נעשתה מזהב, בצורת כף שטוחה בעלת שלשה דפנות. המחתה יכלה לקבל בתוכה 3 קבין גחלים.

טני – הטני שימש לאיחסון ולפינוי האפר שנצבר על מזבח הקטורת. הטני נעשה מזהב, בצורת סיר המכיל בתוכו ½2 קבין אפר.

בזך – הבזך שימש להבאת חצי מנה קטורת לצורך הקטרתה. הבזך היה מלא וגדוש בקטורת. הבזך נעשה מזהב בצורת כוס (המכיל 240 גרם קטורת), עם ידית אופקית בראשו.

כף – הכף שימש כמגש לבזך (שהיה מלא וגדוש קטורת) , ע"מ שלא יפלו מן הקטורת שבו פירורים. הכף נעשתה מזהב בצורת סיר המכיל בתוכו 3 קבין.