הוא חסיד חב"ד תושב מיאמי שעוסק במרכז סיוע לקשי יום. הוא אהב את עבודת הקודש. העזרה לאנשים מילאה אותו בסיפוק גדול. פה ושם גם זכה שדרכו יחולל הרבי נסים לכל מיני אנשים, כמו בסיפור הבא:
 
זו הייתה שעת ערב. החסיד ישב על משמרתו ואל המקום הגיעה אישה כבת 65. היא גרה באחד האיים סביב מיאמי. בקושי הספיקה להתחיל לספר על עצמה ופתאום קיבלה שיחת טלפון. עשה רושם שגון פניה משתנה לשמע בשורה כשלהי שקיבלה מעבר לקו. היא קמה ממקומה, הסתובבה אנה ואנה וניהלה את השיחה נסערת מאוד.
 
החסיד התלבט אם היא זקוקה לעזרתו או לשקט. הוא שאל בעדינות אם הכול בסדר, מתוך הנחה שאם תרגיש צורך היא תפרט.
 
האישה קרסה חזרה אל תוך הכסא. "זו הנכדה שלי", נשבר קולה. "הרגע התקשרו אליי מבית הרפואה כדי להודיע לי שהייתה מעורבת בתאונת דרכים לא שגרתית", נאנחה הסבתא עמוקות. "באמצע נהיגה היא לפתע צרחה מכאב פתאומי והתעלפה. חברה שהייתה אתה ברכב מיהרה להזעיק עזרה. ניידת עזרה ראשונה הגיעה, אך כל הניסיונות להחזיר אותה להכרה נכשלו.
 
"במרכז הרפואי אבחנו כעת הרופאים בעיה לבבית שלא הייתה ידועה לנו עד כה. בחורה צעירה, מי יודע מה יהיה איתה?", סיימה הסבתא את התיאור, בוכייה. "אני דואגת, דואגת וחרדה מאוד!". לחץ גדול ניכר מכל מילה שלה.
 
החסיד האזין באמפתיה, אחר שלף מיד תגובה מוכנית: "יש את הרבי מליובאוויטש. אפשר לבקש את ברכותיו".
 
האישה הביטה בו במבוכה. היא מדברת איתו על אבחונים רפואיים קשים והוא מציע לה ברכה מיסטית?
 
"אני מבין על מה את חושבת", הוסיף החסיד. "אבל מה יש לך להפסיד?". הוא הסביר לה כי אפשר 'לשגר' לרבי מכתב על-ידי שמניחים אותו בכרך של 'אגרות קודש' – סדרת ספרים האוצרת אלפים ממכתביו. כאשר פונים אל הרבי, הרבי תמיד מברך. לפעמים, גם מוצאים בעמודים החופפים על המכתב, התייחסות מפורשת או מרומזת של הרבי לפנייה שבמכתב. החסיד הוסיף והבהיר לאישה כי לטובת תחולתה של הברכה כדאי להכין כלי רוחני שאליו תבוא הברכה.
 
"מה הפירוש כלי רוחני?", תהתה האישה.
 
"הכלי הוא החלטה טובה. לקבל על עצמך לקיים מצווה כלשהי, כמו לתת צדקה לארגון התנדבותי", הסביר החסיד.
 
הסבתא הנהנה בראשה כמבינה. היא הסכימה. היא מוכנה לכתוב לרבי וגם לקבל החלטה טובה.
 
החסיד עזר לה לכתוב לרבי והניח את המכתב בתוך הספר 'אגרות קודש'. לאחר מכן פתח את הספר וחיפש בעמודים החופפים על המכתב התייחסות לרפואתה של הנכדה. והוא מצא. בעמוד אחד כתב הרבי על כך שאין להתייאש, ובעמוד השני כתב הרבי על חיבור הנשמה והגוף.
 
כששמעה הסבתא את התכנים הכתובים ניצת בעיניה זיק של תקווה. "הלוואי, הלוואי שתצא מזה, ומהר!".
 
בתוך כמה רגעים צלצל שוב הטלפון של הסבתא. החסיד היה בטוח שכבר מגיעה בשורה טובה. ישועת השם כהרף עין! אך לא. פניה של הזקנה הלכו והפכו לחיוורים מרגע לרגע. היא סיימה את השיחה כשבכייה התחדש. "הם דברו עם הפרופסור", נקטע קולה. "הוא מגדיר את המצב כמוות מוחי ולא נותן סיכוי לחייה. הוא ממליץ לנתקה ממכשירי ההחייאה, כדי שלא תסבול".
 
החסיד לא ידע מה לומר. דווקא לאחר שהתעודדו ממכתביו של הרבי מגיע המידע הנורא. הייתה לו הרגשה חזקה כי הנס אכן יקרה, וחיפש את המילים שיקרינו מאמונתו על הסבתא. "תאמרי להם, שלא ינתקו אותה מהמכשירים. בשום פנים ואופן! אני בטוח שיקרה נס!".
 
הסבתא תלתה בו מבט לא ברור. בכל מאודה רצתה להיתלות בביטחון ששידרו מילותיו של החסיד. "טוב", הפטירה בטון חלול, "אומר להם. לא יודעת למה, אבל אומר".
 
ארבעה ימים לאחר מכן חזרה האישה אל החסיד. "זה קרה!", קרנו פניה באושר גדול. "הנס קרה!". וכך היא סיפרה: "יומיים לאחר שהייתי אצלך, התעוררה פתאום הנכדה והתיישבה במיטה. פשוט כך! האחיות נדהמו לראות כך מישהי שהגדירו ככמעט מתה. הרופאים שהוזעקו אל מיטתה השתאו גם הם לנוכח הפלא שהתרחש לנגד עיניהם.
 
לאחר שבועיים היא השתחררה מבית הרפואה ללא זכר לאותו אירוע מחריד.