זה התחיל כסטטוס על הלימוד היומי והתארך לרשימה. שלוש מסקנות שעולות מהעיסוק של הרמב"ם בענייני בריאות ותזונה:

הראשונה היא שתזונה נכונה, בחירת המאכלים, שעות האכילה, אופן האכילה, התאמת התפריט למזג האוויר ולעונות השנה, הימנעות ממאכלים מסוימים והגברת הצריכה של אחרים, ספורט ופעילות גופנית  - כל אלה הם לא בגדר המלצות. כל אלה הם מצוות. חלק מתרי"ג מצוות – שהרמב"ם מקטלגם תחת ספר המדע, הלכות דעות. הרמב"ם במודע אינו מתיר את עצותיו הרפואיות והתזונתיות מחוץ לספר ההלכה.

המסקנה השנייה היא שהתזונה הנכונה כמצווה נועדה לאפשר לאדם לשמור על בריאותו. הוא זקוק לבריאות זו על-מנת שיוכל לתור מבחינה אינטלקטואלית ורגשית אחר א-לוהיו. לתור, להדמות ולהדבק – שאלו הן עיקר המצווה. לכן הדבר האחרון שעבורן המלצות הבריאות נועדו – הן לעודד את פולחן הגוף והתזונה הבריאה. הגוף בסופו של דבר טפל לענייני הנפש[i]. חולה אינו יכול ללמוד ולהבין כראוי. ולכן צריך האדם לנהוג בדברים המברין לגוף ולהתרחק מאלה המאבדים את הגוף. פולחן האוכל, אינסוף תכניות הבישול והנהגות נהנתניות הם לא תקינים מבחינה הלכתית בדיוק כמו הגשת בורקסים בסעודות בר-מצווה.

המסקנה השלישית נוגעת לסדר שבו בוחר הרמב"ם. סדר המהווה תורה בפני עצמו. בעניין התזונה חייבים לשאול מדוע משבץ הרמב"ם את תפיסותיו בהלכות דעות דווקא? ומדוע הלכות דעות מסודרות בספר המדע מייד לאחר העיסוק בענייני הנבואה וביסודות התורה? תשובה אפשרית היא שעל האדם מוטלת המשימה להיות מודע לא רק למה שהוא חושב ולמה שהוא מדבר – אלא גם למה שהוא מכניס לפיו. מודעות זה שם המשחק ביהדות. מודעות עוזרת לאדם לא להיכנע לרוח שטות, לתאוות ויצרים. התזונה, כפי שציינו כמה פעמים (לינקים למטה), נושאת בהיבט משמעותי בחיי האדם. לא מספיק שזה יצמצם את אכילתו, אלא ההתייחסות לאוכל היא משמעותית ביותר מבחינה תורנית וכמובן מבחינה רוחנית.
עצות הרמב"ם לחיים בריאים כבר לוקטו, הותאמו לחיינו, ופורסמו בכמה וכמה מקומות, ובכל זאת ליקטנו כמה מהן:

1. פעילות גופנית – הכרתי פעם מאמן קארטה מוצלח במיוחד שבז לטרנד הטבעונות והתזונה הבריאה. הוא היה מתפאר שהוא עצמו בכל ארוחת צהריים נהנה ממנת שוארמה מוגדלת עם כל התוספות המטוגנות, ומרגיש נהדר. הוא כנראה צדק. הרמב"ם מונה רשימת מאכלים רעים המזיקים לגוף. בה בעת הוא מקפיד לסייג כי כל זמן שאדם מתעמל ולא ממלא את כרסו כשהוא שבע, הוא יתחזק ולא יחלה אפילו אם יאכל מאכלים לא מומלצים מבחינה בריאותית. לעומת זה, אם יאכל אוכל בריאותי אך יימנע מפעילות גופנית, מובטח לו שיסבול ממכאובים ותשישות הגוף. כך שבהחלט על-פי הרמב"ם צריך להגביר את תדירות שיעורי הספורט בבתי הספר ובישיבות. 

2. גרגרנות ובריאות אינם הולכים יחד. שליטה בתאוות האוכל היא לא רק דרך למשול בגוף, אלא גם דרך להציל אותו. לכן לעולם יאכל אדם רק כשהוא רעב וישתה רק כשהוא צמא.

3. אסור לאכול כשצריכים לנקבים. גם לא כדאי לאכול בבוקר כשהגוף קר. צריך לחממו מעט בפעילות גופנית או אפילו מקלחת חמה.

4. אמא צודקת – לא אוכלים תוך כדי פעילות. תעניקו תשומת לב לאכילה. לאט, בנינוחות. גם לאחר האכילה עדיף להימנע מטיולים – כדי להימנע מחוליים.

5. תאכלו בבית. אוכל שאתם עצמכם מכינים ובוחרים לבד את מרכיביו.

6. היין בריא ומסייע למערכת העיכול, אבל לא בצהריים ולא להגזים. זה המשתכר מגונה ומפסיד את חכמתו. בקיץ דרך אגב, יש לצרוך שני שליש התצרוכת של יין ודבש מאשר בחורף.

7. לא ללכת לישון מייד לאחר האוכל. הקיבה צריכה המתנה של שלוש-ארבע שעות מהסעודה ועד השינה.

8. פירות וכמה סוגים של ירקות – כמו ענבים, תאנים, תותים אגסים אבטיחים, קישואים ומלפפונים – רצוי לאכול בתחילת היום – לפני הסעודות המרכזיות ולא לאחריהן.

9. בקיץ עדיף לאכול מאכלים קרים ולהמעיט בתבלינים. בחורף מומלצים מאכלים חמים ומתובלים.

10. את המאכלים אפשר למיין לשלושה סוגים – רעים, רעים מאוד וטובים. מהרעים מאוד יש להימנע לגמרי. עם המאכלים הרעים הגוף יכול להתמודד במינונים נמוכים. דוגמאות למאכלים רעים מאוד הם דגים מלוחים ומיושנים או בשר מיושן. דוגמאות למאכלים רעים הם הכרוב, בשר שוורים, פול וחרדל (כנראה שאין התאמה מלאה בין המזונות שאנו מכירים תחת אותם, שמות לאלה שהיו לפני 800 שנה).

11. שינה – שמונה שעות זו ההמלצה (קשה להאמין שהרמב"ם ישן שמונה שעות לפי ההספק שלו). עדיף להתעורר קצת לפני שהשמש זורחת – כלומר להיכנס לישון מוקדם.

12. מעיים רפים הם אינדיקציה בריאותית חיובית. עצירות מלמדת על חוליים קרבים.

13. בשר ועוף? להמעיט, ועדיף רק בשבתות.

14. לא לשתות מים קרים בזמן המקלחת ולא מייד לאחריה.

ההדרכות, מדגיש הרמב"ם, נועדו לאנשים בריאים ולא לחולים. עבור האחרונים צריך להתאים תזונה מתאימה.

השינוי

כיצד משנים תזונה גרועה לטובה? עד כמה אפשר לסבול חטאים קטנים בתחום התזונה?

הרמב"ם מזוהה בדרך כלל עם "דרך האמצע", "שביל הזהב", "המידה הבינונית". אולם דרך האמצע טובה כאידיאל. במקרה שאדם סובל ממידה או תכונה רעה, כמו כעס או גבהות לב – דרך ההתמודדות שלו היא אחת. להתאמן על המידה ההפוכה. אם הוא בעל חימה – שידאג להגיע למקום בו יקללו ויכו אותו ושיעבור שם עד שלא ירגיש דבר כנגד המקללים. אם הוא לוקה בגבהות לב – שיתאמן בביזיון עצמי, ושיצא מביתו בבגדים מרופטים.

בפועל רובנו סובלים ממידות קלוקלות ולכן הדרך לתקן אותם היא לפנות לקוטב הנגדי. לגבי תזונה הרמב"ם לא אומר זאת במפורש, אך כנראה שהתיקון הוא דומה. לדחות לגמרי את המאכלים והנהגות התזונה הרעים ולאמץ את התזונה הבריאה. רוצה לומר – ללמוד להתאהב בחסה.

ביחס לתזונה המודרנית הרמב"ם מעודד מידה של סגפנות. אך למי שיצעד בדרכו ויעקוב אחר ההמלצות במלואן – הוא מעניק ערבות אישית שלו עצמו –  

"אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו, עד שיזקין הרבה וימות ואינו צריך לרופא…".

(באדיבות אתר התבוננות)

---

[i] וראו לקוטי שיחות, כרך לא, פורים עמ' 176.