בכתבות הקודמות הובאו שתי דעות לגבי עתידם של עשרת השבטים בגאולה השלמה. רבי אליעזר אומר שהם יחזרו ויתאחדו עם אחיהם ורבי עקיבא סובר שלא. בגמרא מובאת שיטה נוספת – של רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו בשם רבי שמעון (בן יוחאי), התולה את עתידם במעשיהם: אם מעשיהם רעים אינם חוזרים, ואם ישפרו את מעשיהם חוזרים. ההלכה נפסקה כדעת רבי אליעזר. וכך כותב האברבנאל: "ובאמת דעת רבי אליעזר יותר מחוור ומסכים לדברי הנבואות".
 
בגמרא, מוכחת דעתו של רבי אליעזר מכמה פסוקים. אחד מהם הוא: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור" (ישעיה כז יג). הפסוק מתייחס לעשרת השבטים שהוגלו לארץ אשור ונקראים "אובדים" מחמת הניתוק המוחלט שבינם לבין אחיהם, ואומר כי הם ישובו.
 
אמנם נאמר "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל" (עמוס ה, ב) – פסוק המדבר על מלכות ישראל (מלכות עשרת השבטים) ומשמע ממנו שהשבטים לא ישובו. אולם האברבנאל מביא על הפסוק כמה הסברים שתואמים לדעת רבי אליעזר: א) הפסוק מתייחס למלכות ולא לאנשים. מלכות ישראל לא תקום עוד כממלכה עצמאית, אלא כולם יהיו כפופים למלכות יהודה. ב) "לא תוסיף קום" פירושו שהם לא ישובו למשך זמן ארוך מאוד, אך לא לנצח. ג) "לא תוסיף קום" – הם לא ישובו בכוחות עצמם, אבל הקדוש-ברוך-הוא יקים וישיב אותם בגאולה השלמה.
 
באשר למקומם של השבטים – בספר מלכים נאמר כי הם נמצאים "בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי". בגמרא נאמר על כך כי מדובר במקום ששמו אפריקי (וזה לא אפריקה של ימינו, כפי שכותב המהר"ל מפראג, אלא מקום הרבה יותר רחוק, מעבר להרי החושך). לפי דעה אחרת המקום הוא הרי סלוג.
 
במדרש מובא כי "שלוש גלויות נעשו בעשרת השבטים: אחת גלתה לסמבטיון ואחת גלתה לפנים מסמבטיון... ואחת גלתה לרכיבה של רבלתה ונבלעה שם".
 
כיום, לא ברור באלו מקומות מדובר. הרבי מליובאוויטש מלך המשיח הזכיר פעם לרב ישראל מאיר לאו כי היפנים טוענים שמוצאם מעשרת השבטים. אולם הרבי התנגד לשידול אנשים כאלה להתגייר.