א  מצות עשה ליראה מן המקדש, שנאמר "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט,ל; ויקרא כו,ב); ולא מן המקדש אתה ירא, אלא ממי שציווה על יראתו. ואיזו היא יראתו:  שלא ייכנס אדם להר הבית במקלו, או במנעל שברגליו, או באפונדתו, או באבק שעל רגליו, או במעות הצרורין לו בסדינו.  ואין צריך לומר, שאסור לו לרוק בכל הר הבית; אלא אם נזדמן לו רוק, מבליעו בכסותו.

ב  ולא יעשה הר הבית דרך שייכנס מפתח זו וייצא בפתח שכנגדה, כדי לקצר הדרך; אלא יקיפו מבחוץ.  ולא ייכנס לו אלא לדבר מצוה. וכל הנכנסין להר הבית, נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל--חוץ ממי שאירעו דבר, שהוא מקיף על השמאל.  לפיכך היו שואלין לו, מה לך מקיף על השמאל, שאני אביל, השוכן בבית הזה ינחמך; שאני מנודה, השוכן בבית הזה ייתן בליבך ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך.

ג  כל שהשלים עבודה ונסתלק לו, אינו יוצא ואחוריו להיכל; אלא מהלך אחורנית מעט מעט, ומהלך על צידו עד שיצא מן העזרה.  וכן אנשי משמר ואנשי מעמד, ולויים מדוכנן--כך הם יוצאין מן המקדש, כמו שפוסע אחר תפילה לאחוריו.  כל זה ליראה מן המקדש.

ד  לא יקל אדם את ראשו כנגד שער מזרחי של עזרה, שהוא שער ניקנור--מפני שהוא מכוון כנגד קודש הקודשים.  וכל הנכנס לעזרה--יהלך בנחת במקום שמותר לו להיכנס לשם, ויראה עצמו שהוא עומד לפני האדון ה' שאמר "והיו עיניי וליבי שם, כל הימים" (מלכים א ט,ג; דברי הימים ב ז,טז); ומהלך באימה ויראה ופחד ורעדה, שנאמר "בבית אלוהים, נהלך ברגש" (תהילים נה,טו).

ה  ואסור לכל אדם לישב בכל העזרה; ואין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דויד בלבד, שנאמר "ויבוא המלך דויד, ויישב לפני ה'" (שמואל ב ז,יח; דברי הימים א יז,טז).  והסנהדרין שהיו יושבין בלשכת הגזית, לא היו יושבין אלא בחצייה של חול.

ו  אף על פי שהמקדש היום חרב בעוונותינו, חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו--לא ייכנס אלא למקום שמותר להיכנס לשם, ולא יישב בעזרה, ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח:  שנאמר "את שבתותיי תשמורו, ומקדשי תיראו" (ויקרא יט,ל; ויקרא כו,ב)--מה שמירת שבת לעולם, אף מורא מקדש לעולם, שאף על פי שחרב, בקדושתו עומד.

ז  בזמן שהיה המקדש בנוי--אסור לו לאדם להקל את ראשו מן הצופים, שהוא חוץ לירושלים ולפנים:  והוא שיהיה רואה את המקדש, ולא יהיה גדר מפסיק בינו ובין המקדש.

ח  אסור לאדם לעולם שייפנה או שיישן, בין מזרח למערב; ואין צריך לומר, שאין קובעין בית הכיסא בין מזרח למערב בכל מקום:  מפני שההיכל במערב.  לפיכך לא ייפנה לא למערב, ולא למזרח שהוא כנגד המערב, אלא בין צפון לדרום נפנים, וישנים.  וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים--יישב ופניו כלפי הקודש, או יסלק הקודש לצדדין.

ט  ואסור לאדם שיעשה בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר כנגד העזרה, שולחן כצורת השולחן, ומנורה כצורת המנורה; אבל עושה הוא מנורה של חמישה קנים, או של שמונה קנים, או מנורה שאינה מתכת, אף על פי שיש לה שבעה קנים.

י  שלוש מחנות היו ישראל במדבר--מחנה ישראל, והיא ארבע מחנות; ומחנה לוייה, שנאמר בה "וסביב למשכן, יחנו" (במדבר א,נ); ומחנה שכינה, והיא מפתח חצר אוהל מועד ולפנים.

יא  וכנגדן לדורות--מפתח ירושלים עד הר הבית, כמחנה ישראל; ומפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור, כמחנה לוייה; ומפתח העזרה ולפנים, מחנה שכינה.  והחיל ועזרת נשים, מעלה יתרה בבית העולמים.

יב  כל ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות.  ומה היא קדושתה:  שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם והביכורים--מה שאין מביאין כן, משאר הארצות.

יג  עשר קדושות הן בארץ ישראל, זו למעלה מזו:  עיירות המוקפות חומה מקודשות משאר הארץ--שמשלחין מתוכן את המצורעים, ואין קוברין מת בתוכן עד שירצו שבעה טובי העיר או כל אנשי העיר; ואם יצא המת חוץ לעיר, אין מחזירין אותו לתוכה אף על פי שרצו כולן להחזירו.

יד  רצו בני העיר להוציא הקבר מן המדינה, מפנין אותו; וכל הקברות מפנין, חוץ מקבר נביא או מלך.  קבר שהקיפתו העיר, בין מארבע רוחותיו בין משתי רוחות זו כנגד זו--אם היה בינו ובין העיר יתר מחמישים אמה לכאן וחמישים לכאן, אין מפנין אותו עד שירצו כולן; פחות מכאן, מפנין אותו.

טו  ירושלים מקודשת משאר העיירות המוקפות--שאוכלין קודשים קלים ומעשר שני, לפנים מחומתה.  ואלו דברים שנאמרו בירושלים:  אין מלינין בה את המת, ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם, ואין משכירין בתוכה בתים, ואין נותנין בה מקום לגר תושב, ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דויד וקבר חולדה שהיו בה מימות נביאים הראשונים, ואין נוטעין בה גינות ופרדסים, ואינה נזרעת ולא נחרשת שמא תסרח, ואין מקיימין בה אילנות חוץ מגינת ורדים שהייתה שם מימות נביאים הראשונים, ואין מקיימין בה אשפות מפני השרצים, ואין מוציאין ממנה זיזין וכצוצטראות לרשות הרבים מפני אוהל הטומאה, ואין עושין בה כבשונות מפני העשן, ואין מגדלין בה תרנגולין מפני הקודשים; וכן לא יגדלו הכוהנים תרנגולין בכל ארץ ישראל, מפני הטהרות.  ואין הבית נחלט בה, ואינו מיטמא בנגעים, ואינה נעשית עיר הנידחת, ואינה מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים.

טז  הר הבית מקודש ממנה--שאין זבין וזבות נידות ויולדות נכנסין לשם, ומותר להכניס המת עצמו להר הבית; ואין צריך לומר, טמא מת שהוא נכנס לשם.

יז  החיל מקודש ממנו--שאין גויים וטמא מת ובועל נידה, נכנסים לשם. עזרת הנשים מקודשת מן החיל--שאין טבול יום נכנס לשם, ואיסור זה מדבריהם; אבל מן התורה, מותר טבול יום להיכנס למחנה לוייה.  וטמא שנכנס לעזרת הנשים, אינו חייב חטאת.

יח  עזרת ישראל מקודשת מעזרת נשים--שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם, וטמא שנכנס לה חייב כרת. עזרת הכוהנים מקודשת ממנה--שאין ישראל נכנסין לשם, אלא בשעת צורכיהם לסמיכה ולשחיטה ולתנופה.

יט  בין האולם ולמזבח מקודש ממנה--שאין בעלי מומין ופרועי ראש וקרועי בגדים, נכנסין לשם. ההיכל מקודש מבין האולם ולמזבח--שאין נכנס לשם, אלא רחוץ ידיים ורגליים. בית קודש הקודשים מקודש ממנו--שאין נכנס לשם אלא כוהן גדול ביום הכיפורים, בשעת העבודה.

כ  מקום שהיה בעלייה מכוון על קודש הקודשים--אין נכנסין לו אלא פעם אחת בשבוע, לידע מה הוא צריך לחזק בדקו.

כא  בשעה שנכנסין הבנאים לבנות ולתקן בהיכל, או להוציא משם את הטומאה--מצוה שיהיו הנכנסין כוהנים תמימים; לא מצאו תמימים, ייכנסו בעלי מומין; אם אין שם כוהנים, ייכנסו לויים; לא מצאו לויים, ייכנסו ישראל.  מצוה בטהורים; לא מצאו טהורים, ייכנסו טמאים.  טמא ובעל מום--ייכנס טמא ואל ייכנס בעל מום, שהטומאה דחויה בציבור.

כב  וכל הנכנסין להיכל לתקן, ייכנסו בתיבות; אם אין שם תיבות, או שאי אפשר להם שיעשו בתיבות--ייכנסו דרך פתחים.