נכון לרגע זה, מרחפים מעל לראשינו בחלל כעשרים-אלף עצמים. פחות משלושת-אלפים מהם לוויינים פעילים. כל השאר – "גרוטאות חלל": חפצים שהושלכו החוצה מתחנות החלל, שרידי ושברי לוויינים שיצאו מכלל שימוש. כל אלו נעים במסלולים בלתי נשלטים פוגעים בלוויינים ובעצם מסכנים את כל מה שנמצא בחלל שסביב כדור הארץ.
 
אך זה עוד לא הכול. פרופסור דונלד קסלר מנאס"א היה הראשון ששם לב שכל פגיעה כזו מנפצת משהו, וממילא יוצרת שברים נוספים, שממשיכים את מסלול הפגיעות המסוכן. הוא טוען שאנו מתייחסים אל החלל היום כפי שהתייחסנו לאוקיינוסים לפני מאה שנה ומשלמים מחיר כבד. אם נוסיף לזיהום האוקיינוסים את זיהום האוויר ומי התהום, הרי שזיהום החלל הוא עוד נדבך בשרשרת האסונות האקולוגיים שהאנושות המיטה על הבריאה. מחפשים פתרונות קלים ולא חושבים על תוצאותיהם של המעשים.
 
וכך גם ברוחניות. אדם עובר עבירות ואיננו חושב שהדברים ממשיכים להתגלגל בעולם, לצבור תאוצה לגרום לנזקים – ולשוב אליו, "ליפול" עליו בחזרה ולהכות בו.
 
אך בכל זאת ההקבלה איננה זהה לגמרי, שכן בכל האמור לגבי נזקים גשמיים אין לנו בדרך כלל יכולת ממשית לתקן את מה שנהרס. אך ברובד הרוחני, לעומת זאת – לא רק שאפשר לתקן הכול, אלא שעוד ניתן להפוך את הלכלוך הכי גדול לגן פורח. בכוחה של התשובה לתקן כל נזק נפשי, ואם היא כנה ועמוקה – יש בכוחה אף להביא את החוטא לשעבר למצב טוב בהרבה יותר מזה שהיה בו לפני שחטא. על מצב כזה נאמר, "זדונות נעשו לו כזכויות" – משום שהחטאים הם שבסופו של דבר דחפו את האדם להתקרב ולהתקשר לאלוקיו.
 
אנו קרובים עתה מאוד לגאולה כללית. עדיין אין לנו מושג כיצד "ישתמש" הקדוש-ברוך-הוא בזיהומי האוויר, הים והחלל, ומה תועלת תצא לכולנו מהעבירות האישיות והאקולוגיות – אך ברור לגמרי שעולמנו עומד להפוך בקרוב למשהו שהוא הרבה יותר מגן עדן. אמנם הגאולה תתרחש במימד החומרי והגופני המוכר, אך היקום כולו יעבור שדרוג אדיר שנכון לעכשיו לא יכולה להיות לנו בו שום השגה. ובלשון הרמב"ם: "לא נדע מה שיהיה עד שיהיה".
 
לא נשאר עוד זמן רב למשחקים ולניסיונות. עלינו לנצל כל שבריר של רגע – כל אחד לפי יכולותיו. על מה שלא נעשה עכשיו, נצטער מאוד אחר כך – כי עוצמת ההתחברות שלנו לכל פלאיו ונפלאותיו של עולם הגאולה, תהיה מבוססת על מה שעשינו לפני כן.