ג,א  המזבח היה שלושים ושתיים, על שלושים ושתיים.  עלה אמה וכנס אמה, זה היסוד; נמצא שלושים על שלושים.  עלה חמש וכנס אמה, זה הסובב; נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה.  מקום הקרנות אמה מזה, ואמה מזה; נמצא עשרים ושש על עשרים ושש.  מקום הילוך רגלי הכוהנים, אמה מזה ואמה מזה; נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע, מקום המערכה.  אמר רבי יוסי, מתחילה, לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה, וכונס ועולה כמידה הזאת--עד שנמצא מקום המערכה, עשרים על עשרים; וכשעלו בני הגולה, הוסיפו עליו ארבע אמות מן הצפון וארבע אמות מן המערב, כמין גמא, שנאמר "והאריאל, שתים עשרה אורך, בשתים עשרה, רוחב:  רבוע" (יחזקאל מג,טז).  יכול שאינו אלא שתים עשרה, על שתים עשרה--כשהוא אומר "אל ארבעת רבעיו" (שם), מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח.  וחוט של סקרה חוגרו באמצע, להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים.

ג,ב  היסוד היה מהלך על פני כל הצפון, ועל פני כל המערב; ואוכל בדרום אמה אחת, ובמזרח אמה אחת.  [ב] ובקרן מערבית דרומית, היו שם שני נקבין כמין שני חוטמין דקין--שהדמים ניתנין על יסוד מערבי, ועל יסוד דרומי, ויורדין בהן ומתערבין באמה, ויוצאין לנחל קדרון.

ג,ג  ולמטה ברצפה באותה הקרן, מקום היה שם אמה על אמה, וטבלה של שיש; וטבעת הייתה קבועה בה, שבו יורדין לשית ומנקין אותו.  וכבש היה לדרומו של מזבח--שלושים ושתיים, על רוחב שש עשרה; ורבובה הייתה במערבו, ששם היו נותנין פסולי חטאת העוף.

ג,ד  אחד אבני הכבש, ואחד אבני המזבח--מבקעת בית כרם.  וחופרין למטה מן הבתולה, ומביאין משם אבנים שלמות, שלא הונף עליהן ברזל, שהברזל פוסל בנגיעה.  והפגימה, בכל דבר; נפגמה אחת מהן--היא פסולה, וכולן כשרות.  ומלבנין אותן פעמים בשנה, אחת בפסח ואחת בחג; וההיכל, פעם אחת בפסח.  רבי אומר, כל ערב שבת היו מלבנין אותה במפה, מפני הדמים.  לא היו סדין אותן בכפיס של ברזל, שמא ייגע ויפסול:  שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם, והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם; ואינו בדין, שיונף המקצר על המאריך.

ג,ה  וטבעות היו לצפונו של מזבח, שישה סדרים של ארבע ארבע, ויש אומרין, ארבעה של שש שש--שעליהן שוחטין את הקודשים.  ובית המטבחיים, היה לצפונו של מזבח; ועליו שמונה עמודין ננסין, ורביעין של ארז על גביהן, ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן, ושלושה סדרים על כל אחד ואחד, שבהן תולין ומפשיטין, ושולחנות של שיש שבין העמודים.

ג,ו  הכיור היה בין האולם ולמזבח, ומשוך כלפי הדרום.  בין האולם ולמזבח, עשרים ושתיים אמה.  ושתים עשרה מעלות היו שם--רום מעלה חצי אמה, ושלחה אמה.  אמה אמה ורובד שלוש, אמה אמה ורובד שלוש.  העליונה, אמה אמה ורובד ארבע; רבי יהודה אומר, העליונה, אמה אמה ורובד חמש.

ג,ז  פתחו של אולם--גובהו ארבעים אמה, ורוחבו עשרים אמה, וחמש מלתריות של מילה היו על גביו.  התחתונה, עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה; שלמעלה ממנה, עודפת עליה אמה מזה ואמה מזה; ושלמעלה ממנה, עודפת עליה אמה מזה ואמה מזה; נמצאת העליונה שלושים אמה.  ונדבך של אבנים היה בין כל אחת ואחת.

ג,ח  וכלונסות של ארז היו קבועין מכותלו של היכל לכותלו של אולם, כדי שלא יבעט.  ושרשרות של זהב היו קבועות בתקרת האולם, שבהן פרחי כהונה עולין ורואין את העטרות שבחלונות, שנאמר "והעטרות, תהיה לחלם ולטובייה ולידעיה, ולחן, בן צפניה--לזיכרון, בהיכל ה'" (זכריה ו,יד).  וגפן של זהב הייתה עומדת על פתחו של היכל, ומדולה על גבי כלונסות.  כל מי שהוא מתנדב עלה, או גרגר, או אשכול--מביא ותולה בה.  אמר רבי אליעזר ברבי צדוק, מעשה היה, ונמנו עליה שלוש מאות כוהנים לפנותה.