עבור הרב יוסף, או כפי שכולם מכנים אותו בחיבה – יוסל, מהווה תקופת החגים אחד משיאי הלחץ של השנה כולה. יוסל מנהל בית-חב"ד בדרום-הארץ, פעיל ונמרץ, ולקראת ראש-השנה מלאות ידיו עבודה עד למעלה ראש. הוא רץ ממקום אחד למשנהו לתקוע לפני יהודים בשופר, להרצות במוסדות חינוך רבים, ואל שיעורי התורה הקבועים נוספים עוד רבים.
 
מטבע הדברים עליו ללכת רבות ולעמוד ממושכות על רגליו, אלא שבפתאומיות תקף אותו כאב חד באחת מרגליו. הוא ניסה להתעלם מן הדקירות, למרוח משחה כלשהי ולהמשיך הלאה. הפעילות שאבה אותו והזמן לא עמד מלכת.
 
ראש-השנה התקרב. יוסל כבר ממש התקשה לעמוד על רגליו. רופא המשפחה קבע כי התביית חיידק על רגלו ועליו לעבור טיפול מיידי, הכולל מנוחה מוחלטת, אוורור, חיטוי, משחות וטיפול אנטיביוטי. 
 
יוסל צמצם את יציאותיו מהבית למינימום ההכרחי, וגם זאת עשה בקושי רב. חששו הגדול היה, כיצד יצליח לעבור את התפילות הארוכות בבית-הכנסת.
 
בימי החג מצבו של יוסל החמיר מאוד. החיידק נשאר אדיש לכל המאמצים למגרו. יוסל גרר את עצמו לבית הכנסת כדי להשתתף בתפילות, תוך שהוא נאלץ לוותר על תפקידו לסייע למתפללים חדשים ובלתי מנוסים. לכך כבר לא עמדו לו כוחותיו.
 
למחרת ראש-השנה נבדק יוסל על ידי רופא ידיד. האבחנה לא הייתה 'ידידותית' כלל וכלל: "החיידק מכלה כל חלקה טובה ברגל. לא פלא שאתה כל כך סובל. כבר רואים את העצם. אם התהליך לא ייעצר מיד, קח בחשבון אפילו קטיעת חלק מהרגל, חלילה!".
 
יוסל לא ידע מה עוד ניתן לעשות. הצעד הבא היה פנייה אל הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. בניגוד לרבים מידידיו, נהג יוסל לפנות אל הרבי רק כאשר רצה לבשר בשורות טובות, לא על קשיים. הפעם, בשל חומרת מצבו, חרג ממנהגו.
 
רעייתו של יוסל, לאה, כתבה בקשת ברכה והתכוננה לשגרה בפקס למזכירות הרבי. היה זה בשנים בהן מכשירי הפקס לא היו כה זמינים. פתאום, עוד בטרם שהצליחה להשיג מכשיר פקס, הגיע טלפון ממזכירות הרבי: "הרבי הורה כי תבדקו מזוזות, ואמר כי יזכיר אתכם על הציון של חמיו (כבוד קדושת רבי יוסף יצחק מליובאוויטש)".
 
הפתעתם של יוסל ולאה הייתה עצומה. ראשית, על גילוי רוח-הקודש לו היו עדים כרגע. שנית, מעצם ההוראה, לבדוק מזוזות. מזוזות ביתם נבדקו לפני חודש ימים בלבד, ונמצאו כשרות ומהודרות. אל מה אפוא התכוון הרבי?
 
התייעצות קצרה בין יוסל, לאה וילדיהם העלתה את הרעיון לבדוק את מזוזות הדירה הסמוכה, ששימשה לפעילות בית חב"ד. בעל אותה דירה תרם אותה בחינם לפעילות. בדירה זו היו קבועות מזוזות פשוטות יחסית, כשרות אך לא מהודרות.
 
מזוזות הדירה הורדו לבדיקה, ובינתיים נרתמו בני המשפחה למלא את מקום אביהם בהמשך הפעילות הציבורית.
 
בעיצומו של חול המועד סוכות הגיעה שיחת טלפון מהרב ג', סופר הסת"ם אליו פנו לבדיקת מזוזות הדירה. רוב המזוזות, כצפוי, היו כשרות ולא מהודרות, פרט לאחת. מזוזת המרפסת הייתה פסולה. באחת האותיות 'מ' שבה נמצא ליקוי שאינו ניתן לתיקון, שפסל את המזוזה לחלוטין.
 
לאה הייתה נסערת מאוד. היא מיהרה לרכוש מזוזה חדשה, שנקבעה עוד באותו יום על משקוף המרפסת. הלוואי, רחשו שפתיה תפילה. הלוואי, שכעת יתחיל מצבו של יוסל להשתנות בכיוון החיובי...
 
באותו יום נתקלה לאה בעלון רפואי, מן הסוג שבדרך כלל אינה מתייחסת אליהם ברצינות רבה מדי. בדיוק נידונה שם בעיה רפואית זהה לזו ממנה סבל יוסל, והוצע טיפול טבעי, ביתי, המסוגל למגר כליל את החיידק. הפשטות הרבה והקלות של הטיפול המוצע הייתה מפתיעה גם היא.
 
יוסל היה סקפטי. במקום שנכשלה אנטיביוטיקה קשה וחריפה, הוא לא נתן סיכויים רבים להצלחת צמחים טבעיים. אך בכל זאת הסכים לנסות. סיכון בוודאי לא היה בכך.
 
הוא החל בטיפול והמהירות בה הטיפול הוכיח את עצמו עורר השתאות. הפצע החל להיסגר, עור חדש החל לצמוח, והכאבים נעלמו. היה ברור כי הרגל מחלימה בקצב לא טבעי.
 
כבר בשמחת תורה, לאחר ימי טיפול ספורים, הגיע יוסל לבית-הכנסת. ציבור המתפללים קידמו בשמחה גלויה ובהפתעה רבה. רק לפני יום עדכנו אותם בניו הקטנים כי כלל לא צפוי שיצליח להגיע לבית הכנסת, והנה לנגד עיניהם הנדהמות הוא מהלך בצורה בריאה ותקינה לגמרי.
 
את ריקודיו בהקפות של אותה שנה, עם ספר-התורה בידיו, לא ישכח יוסל לעולם...