בפרשת השבוע מובאת החובה לתת צדקה: "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך אשר השם אלוקיך נותן לך – לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון" (דברים טו, ז). ה"אור החיים" על המקום מצטט את הפסוק המתאר את מלך המשיח כ"עני ורוכב על החמור" (זכריה ט), ומבאר כי המצווה האמורה בפרשתנו גם מחייבת אותנו לעשות הכול כדי למלא למלך המשיח את החסר לו ולהחיש את התגלותו.
 
ובלשונו: "ובדרך רמז ירמוז להעיר הערה גדולה על אחד המיוחד שבאומה, שעליו אנו מקווים ומצפים מתי יבוא, והוא מלך ישראל משיחנו אשר הוא 'אביון', וכבר נמשל לעני כאומרם 'עני ורוכב על חמור'. ורמז הדבר אשר יסובבנו להיות אביון, ואמר 'בך' פירוש: בסיבתך (בגללך, בגלל כל אחד מאיתנו), כי עוונותינו האריכו קיצנו. גם רמז בתיבת 'בך' כי הוא אביון בנו (כלומר, בקשר אלינו), שמתאווה מתי יבוא לגאלנו. ולזה רמז באומרו 'מאחד אחיך' שהוא המיוחד שבאחיך... ואומרו 'באחד שעריך' להעיד עליו שהוא מיוחד שבסנהדרין...
 
"או (אפשרות נוספת לדרוש את הפסוק, על-ידי קריאה רציפה של המילים:) 'אביון באחד שעריך'. (פירוש זה מבוסס) על פי דבריהם (של חכמינו) ז"ל שאמרו בספר הזוהר וזה לשונם: "אי חדא קהילא או חדא כנישתא יתערון בתיובתא, מיד אתי בן-דויד" (אם קהילה אחת או קבוצה אחת יחזרו בתשובה מיד יבוא בן-דויד)... ומעתה 'אביון' הוא, תאב בדבר זה, שהוא 'אחד שעריך' (כלומר, המשיח תאב לכך שבמקום אחד לפחות יחזרו בתשובה) שזה יספיק למלאות תאוותו לבוא ברינה. ואומרו 'בארצך'... (ש)מקום תאוותו היא ארץ הקדושה "אשר השם אלוקיך נותן לך", שהוא תאב מתי תיפקד העיר היונה חמדת הלבבות.
 
"ויצו השם לכל איש ישראל: שלא יאמץ את לבבו... אלא יתחזק בכל עוז ותעצומות למלאות החשק (של) האחד והמיוחד, כי באמצעות מעשה בני אדם ובפרט במצוות הצדקה, דכתיב 'בצדקה תיכונני'... שיעריך אדם בדעתו שהמעשה הוא לתכלית דבר זה של משיח-השם, שמו חיים".
 
דברים אלו מקבילים ממש לדברי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כי כל מעשה טוב של כל אחד, צריך להיעשות מתוך מודעות לקבלת פני משיח צדקנו. ובפרט – כשמדובר במצוות הצדקה, שמזרזת במיוחד את הגאולה השלמה.