סוף סוף. חוקרים הגיעו למסקנה כי כל השפות המדוברות על ידי מיליארדי בני אדם ברחבי העולם מקורן בשפה אחת. עוד הם טוענים כי השפה האחת "הולידה" שבע שפות שהתחלקו לשפות רבות נוספות. מספר מילים יסודיות אף שרדו באופן דומה להפליא בכל השפות והן: "אני", "אמא" ו"לתת". אם תרצו – טלו שלוש אבני היסוד של חברה אנושית: אמא נותנת, ומנתינתה לומדים לתת הלאה.
 
עד כאן יודעים החוקרים לספר, ומכאן והלאה – אל מקורותינו הקדושים. ה"חידוש" אכן מעוגן היטב, ביהדות, הקובעת כי אותה שפה קדמונית אוניברסאלית היא בעצם שפת הקודש, השפה בה כתוב התנ"ך. עוד בטרם היותה שפת בני אנוש, שימשו 22 אותיותיה בצירופים שונים ככלים בבריאה האלוקית: הדיבור האלוקי ("ויאמר אלוקים") לא רק שיוצר קשר, כמו הדיבור האנושי, אלא בעצם בורא ויוצר את ה"זולת".
 
מכאן מובן שבעצם כל מה ומי שקיים אינם אלא מופעים שונים של הדיבור האלוקי שממשיך "להחזיק" אותם במציאות, ולקיים אותם בכל רגע ורגע. כל הבריאה היא דבר השם, שממשיך להידבר כל הזמן.
 
מוסבר בספר התניא, ספר היסוד של תורת החסידות, כי לו היו אותיות הדיבור האלוקי חוזרות למקורן, כלומר – אם הכוח האלוקי הבורא את המציאות היה נעצר, הייתה הבריאה כולה חוזרת לאין ואפס, והכול היה כלא היה.
 
תפיסה זו מחייבת להמשיך ולהבין שאם כך, הרי שגם עתה, מציאותנו איננה ברורה מאליה, ואיננו גם כל מה שנדמה לנו שאנחנו. המשמעות האמיתית היחידה של כל מה שקיים היא רק האלוקות המהווה ומחיה אותה, וממילא אין הגיון בחיים שאינם מכוונים לרצונו יתברך, הבורא אותם כל הזמן.
 
הרצון האלוקי מעניק לנו את יכולת הבחירה בין טוב לרע, ובתנאים מסוימים – מאפשר לנו אף להפוך את הרע לטוב. לדיבור חלק גדול בכך. כי גם לדיבור האנושי כוח לברוא מציאויות. כאשר מדברים טוב ונכון נבראת מציאות טובה, וגם להיפך.
 
מה שהכי רלוונטי הוא שדיבורים ולימודים אודות משיח וגאולה קרבה – אכן מקרבים את הגאולה, בה ישובו כל בני האדם כולם לדבר רק דיבורים טובים והכול באותה שפה עתיקה.
 
דוגמה לדיבור היוצר מציאות קריטית, הן אמירת המילים 'יחי המלך' על המלך המשיח. לדברי הרבי, הכרזה זו, הנאמרת מתוך כמיהה לגאולה אמיתית ושלמה, יש בכוחה להוסיף חיים במלך המשיח! וממילא להעניק לו את הכוח להתגלות ולגאול.