הרבי, ש"שכינה מדברת מתוך גרונו", נתן להבין בצורה חד-משמעית כי הוא האישיות האחרונה שבה מגולמת נשמתו של משה רבנו – האיש שעליו נאמר בגמרא כי לעולם הוא "לא מת"!
ההתייחסות שלנו, חסידי חב"ד, לרבי מליובאוויטש עד היום במונחים של אדם חי, מעוררת לא מעט אנשים לזקוף גבה, אולי אף לגחך. רואים זאת כמין התכחשות למצב נתון מזה 19 שנים, לדאבון הלב. מיאון להשלים עם אמת כואבת.
בסך הכול, טוענים התמהים, בג' בתמוז תשנ"ד עבר הרבי מה שאצל כל אדם מוגדר כפטירה. הסתלקות, במילה מעודנת, שהנה מדויקת יותר בהקשר לכל הצדיקים, משום שהם לעולם אינם נפטרים במובן של עזיבה והינתקות – אלא כדברי חז"ל, נותרים קשורים ומגנים עלינו לאחר מיתתם, עוד יותר מאשר בחייהם. אם כן, מה פשר משחק המילים התימהוני, כהגדרתם, לקרוא לרבי חי?
*
עוד בטרם ננסה להבהיר מעט את העיקרון העומד ביסוד העניין, חשוב להדגיש: מדובר ברובד עמוק ואיתן של אמונה ולא בהצטעצעות מילולית. אין כאן שום ניסיון לברוח מהמציאות – כי אם בהכרה במוגבלות האנושית להבין הכול באופן מוחלט. זהו פן של חשיבה מופשטת – כטיבה של כל אמונה – ולכן כשבוחנים אותה במשקפי ההיגיון המוחשי מתקשים לעכל אותה. אבל זו חשיבה לכל דבר, עם מסגרת וכללים, ומעל לכול – מעוגנת היטב בתורה. וזה העיקר.
ולגופם של דברים: אחד מיסודות הברזל של היהדות אומר כי ההגדרות המדויקות של כל דבר הן אלה שהתורה נותנת לו. התורה היא תכנית האב של הבריאה – כמאמר הזוהר, "אסתכל באורייתא וברא עלמא" (הקדוש-ברוך-הוא הסתכל בתורה וברא על-פיה את העולם). ממילא, ה
היגיון מחייב כי ההגדרות שבתורה לכל מצב או תופעה הנן "הגדרות ייצור", שתמיד נכונות ואמיתיות – גם כשהן סותרות לפרספקטיבה האנושית!
מאותו היגיון נגזרת הוראת התורה (דברים יז, יא) – "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". וכפי שמפרש רש"י – "אפילו אומר לך על שמאל שהוא ימין!". כלומר: כאשר גדול בתורה, כזה שהתורה היא כל הווייתו, מגדיר לך דבר-מה – גם אם זה נוגד לחלוטין את ראות עיניך, עליך לקבל את דבריו באמונה שלמה. דבריו הנם דברה של התורה, שהנו תמיד אמיתה אבסולוטית ואי-אפשר להתכחש אליהם.
וזו בדיוק הנקודה התיכונה העומדת בבסיס ההתייחסות לחיי הרבי: הרבי, שהנו ענק בתורה ו"שכינה מדברת מתוך גרונו", נתן להבין בצורה חד-משמעית כי הוא האישיות האחרונה שבה מגולמת נשמתו של משה רבנו – האיש שעליו נאמר בגמרא (סוטה יג, ב) כי לעולם הוא "לא מת". מאז לידתו של משה לא היה ולא ייתכן אף רגע אחד שנשמתו לא שוכנת בגוף גשמי כלשהו, והרבי הבהיר כי הוא עצמו הגוף האחרון הזה!
הרבי גם התבטא בלשון נדירה, כי בשונה מהאדמו"ר הקודם מליובאוויטש, שנשמתו הסתלקה מגופו – אצל דור ההמשך לו הנשמה לא תסתלק לעולם, אלא תישאר בגוף עד בוא הגאולה!
אכן, במו-עינינו ראינו את ההפך הגמור – אבל הרבי הכין אותנו לכך מראש. הרבי אמר כי ה"שמאל" הנראה לנו הוא "ימין", ונשמתו נותרה והינה עומדת בגופו!
*
לומר כי קל לחשוב בצורה מופשטת כזו? – בוודאי שלא. אולם איך שלא יהיה, זו אמיתה של תורה ועם התורה אין מקום להתווכח.
כנראה שנדרשת מאתנו אמונה באיכות נדירה שכזו, בגלל שאנו ממש בקצה-קצו של התהליך אל סף הגאולה. סביר להניח כי כשהגאולה תתממש והרבי יתגלה אלינו – גם נבין כיצד אכן חייו לא נפסקו מעולם. אבל גם קודם לכן, גם מבלי להבין – זו האמת, ותכף ומיד ממש תהפוך האמת הזו לגלויה – ולנחלת הכלל.