זחלי עש הכרוב קנו להם שם רע בקרב החקלאים בשל הרגלי האכילה ההרסניים שלהם. חשבון ארוך להם גם עם עקרות הבית הדתיות, שמשקיעות מאמצים גדולים על מנת לזהות ולהשמיד את מפגע הכשרות הכבד הזה. לכאורה נראה שעדיף היה לעולם בלעדיהם.
 
לאחרונה בודקים במכון ויצמן את יעילותה של שיטה חדשה וזולה לייצור חלבונים אנושיים, שנבנים בתוך גופם של זחלים שבוצעו בהם מניפולציות גנטיות. דוגמא לחלבון אנושי שמיוצר בכבד אנושי ומפרק שם תרופות: בשינוי קטן יכול חלבון זה לפרק חומרי הדברה מסוכנים ואף גזי עצבים. ההבטחה המסתמנת ממחקרים אלו לרפואה ולתעשייה ברורה לגמרי.
 
לפני שנים רבות עמד אחד האנשים החכמים והנבונים ביותר בהיסטוריה האנושית ותהה מה תועלת יש בצרעה, שעוקצת ואיננה מייצרת דבש. דוד המלך, שהוא התוהה, הרחיב את השאלה לסוגים נוספים של חרקים – כעכביש שטווה קורים שלכאורה אין בהם תועלת לאדם וגם הוא ארסי.
 
הוא הפנה את שאלותיו ישירות אל מי ש"ייצר" את הצרעות ואת העכבישים, וזכה למענה מעשי: הצרעה הצילה את דוד מלהימחץ חיים תחת רגליו של אבנר בן נר הענק, שר צבאו של שאול המלך, וגם העכביש הציל את חייו כאשר טווה בזריזות מערכת קורים על פי המערה בה הסתתר, וכך הרודפים אחריו לא העלו בדעתם לחפש אותו שם.
 
בקרוב מאוד עומדים כולנו להבין את הסיבתיות המדויקת של דברים רבים מאוד: נבין מדוע קרה כל מה שקרה אתנו, ומה שחשוב יותר – נסכים בלב שלם שכל מה שהיה – היה הכי טוב שיכול להיות. וזה כולל הכול. כל הרדיפות והשמדות שעל רקע לאומני ושלל הייסורים והצרות הפרטיים. הגם שבשעת הסבל לא תמיד ולא לכולם ניתנת הזכות לראות את הטוב הפנימי שבצרה הזו.
 
במכתב מפורסם של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח הוא מתאר את הכמיהה שהייתה בו משחר ילדותו לרגע בו בלב שלם ובהבנה מלאה "ייאמר ביום ההוא: אודך השם כי אנפת בי".
 
הרגע הזה הוא רגע הגאולה מהכעס ומהעלבון, מחוסר ההבנה ומתחושת התוהו ובוהו שממלאת את עולמנו הרגשי ולעתים כה קרובות. ברגע שתבוא הגאולה – כל אלה יתחלפו בתחושה של מוגנות על-ידי כוח עליון שמשגיח עלינו כל הזמן בהשגחה פרטית. נחוש סוף סוף את אינסוף האהבה והאכפתיות האלוקית שאופפת אותנו מאז ומעולם, שלא זכינו להרגיש. תחושת הבדידות תהפוך לקבלה באהבה, בהסכמה ובשמחה.
 
האמונה בכך, הלימוד על הגאולה ובכלל כל מעשה טוב מצדנו – יביאו לכך שכל זה יגיע רגע אחד קודם.