שכונת המלך. רחוב קינגסטון... בהשגחה פרטית ממש שם השכונה "קראון הייטס" (רמת הכתר) ושם הרחוב הסואן ומרכז הקניות – קינגסטון – אבן המלך. מרכז הקניות החב"די העולמי. חסידים קונים, חסידים סוחרים. חנויות לאורך הרחוב, בכל חנות תמונה של הרבי מלך המשיח על הקיר. מזכיר לנו מי בעל הבית האמיתי כאן. 

בתחילת ההתיישבות החב"דית בשכונת המלך, היו סוחרים שלא מאנ"ש; אלו היו מתושבי השכונה היהודיים שגרו בה עוד לפני שהרבי הריי"צ קנה את 770. לאט לאט, עם החלפת האוכלוסייה, צביון החנויות השתנה. כך אירע שרוב בעלי החנויות היו חסידי חב"ד. 

השנים עברו, כדרכן של שנים. גם בעלי החנויות החב"דיים בגרו, הזדקנו, והחלו לצאת לפנסיה. חנויות עברו ידיים, ופנים חדשות החלו להיראות מאחורי הדלפקים בקינגסטון אווניו. 

לרוב תושבי קראון הייטס, וכן לאורחים הרבים הפוקדים את בית חיינו ולשלוחים שמגיעים לבסיס האם למילוי בטריות רוחניות וגשמיות, השינויים בבעלות החנויות לא ממש משמעותי. בהתחלה מתגעגעים לבעל החנות המוכר והידוע, אבל מתרגלים גם לפנים החדשות וזורמים עם השינוי. 

היתה מישהי שהשינויים הכבידו עליה. וזו הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא ע"ה. על פניו זה עניין של מה בכך. בעל חנות הולך ובעל חנות בא. העיקר שהמדפים מלאים במצרכים הטובים ומוכרים, אבל לא. העניין הוא חשוב מאוד עבור הרבנית, ומתאים ככפפה ממש לכל ההתנהגות שלה הצנועה והנחבאת אל הכלים. יען כי כאשר בעל החנות הוא גם בעל סוד, היא תוכל להיות קליינטית שלו. ומה אם הוא פטפטן, וכל החסידים יהיו שותפים למה, איך ומתי הרבנית קונה? הרי הרבנית לא תוכל להמשיך לקנות בחנות כזאת. היא לא תהיה מוכנה להיחשף ולהפוך את הפרטיות שלה לנחלת כלל התושבים בשכונה ומהם לשאר החסידים בכל קצוות תבל. לא ולא! 

בתחילת שנת המ"מים עברה אחת החנויות ברחוב קינגסטון החלפת גברא. בעל הבית, חסיד בעל שם בזכות התקשרותו ונאמנותו לבית רבי, מסירות נפשו ברוסיה וכו', הרגיש שכוחותיו בל עמו ורצה למכור את החנות לחסיד צעיר. החסיד הצעיר היה ללא ניסיון כלל בענף, ולכן בעל הבית היוצא מצא לנכון להישאר אתו לתקופת "הרצה", עד שייכנס הלה ל"עניינים". 

כבר במשא ומתן על רכישת החנות, גילה החסיד הקשיש את אזנו של הצעיר בקשר לקליינטורה. 'טיפים' חשובים ממי שמשרת את הקהל הקדוש, צאן קדשים של הרבי מלך המשיח ששוכנים בדל"ת אמותיו. כל קונה עם דרישותיו, עם צרכיו המיוחדים. ממי להוריד מהחשבון בלי שירגיש, כי קשה לו לשלם. מימי לא להתפעל, כי הוא רגוז וקשה יום, למי לתת שירות עם חיוך בולט וחם יותר. 'טיפים' מחסיד לחסיד, כיצד לנהל עסק בצורה חסידית על מנת לתת את השירות הטוב והיעיל ביותר לילדים של הרבי. 

הידיעה המפתיעה והמשמעותית ביותר בתדרוך הייתה בנוגע לקליינטית בה"א הידיעה. הרבנית חיה מושקא. הרבנית נהגה לערוך את קניותיה בחנות המסויימת הזאת. זכה בעל החנות שהוא "דולה ומשקה" לבית המלך. שר האופים ושר המשקים. 

אף פעם לא ראו את הרבנית עומדת בתור, כי הרבנית ערכה את קניותיה דרך הטלפון. היא היתה מתקשרת לבעל החנות, ר' ק. לצורך הסיפור. הוא היה רושם את הזמנתה ושולח את המצרכים לבית המלכות. 

בזה נגמר העניין. לעולם לא ידע אי מי מהחסידים מה הרבנית קונה, אלו מותגים היא צורכת, על איזה סוגי מזון היא מתמקדת. הכל חסוי, שמור אצלו בלב ובמוח. חתום בחותמת של עופרת והרבנית סמכה עליו לחלוטין, בהיותו איש סוד וחסיד מסור עם כל הרמ"ח ושס"ה. 

בעל הבית החדש קצת נבהל מהאחריות החדשה – להיות הספק של מצרכים לבית המלכות. קשר קרוב יותר עם מי שלעולם נזהרנו לשמור ממנה דיסטנס של כבוד ויראת הרוממות. אבל אין מה לעשות, החנות כבר שלו והוא יצטרך לקבל אומץ ולזרום עם התפקיד רב האחריות. 

כך קרה שבתקופה הראשונה, כאשר ר' ק. עדיין מצא את עצמו מגיע לחנות מידי יום לעזור בקשיי ההתחלה של ר' ז. בעל הבית החדש, הרבנית תמיד התקשרה לערוך הזמנה. היא תמיד דיברה אתו ורק הוא המשיך, בתקופה הראשונה, לדבר אתה. 

לאט לאט החל ר' ק. להשאיר את ר' ז. לבדו בחנות, בהצלחה רבה. הציבור התרגל לשינוי והמשיכו לערוך קניותיהם כבעבר. גם הרבנית החלה להתרגל לשינוי, וכשר' ק. לא היה, היא כבר הרגישה בטוחה לדבר עם ר' ז. 

גברת ז' הצעירה גם היא עבדה בחנות לצד אישהּ. היא עזרה לו בהנהלת החשבונות וברשימת ההזמנות הטלפוניות. אבל קליינטית אחת לעולם לא הסכימה לשוחח אתה, אלא ביקשה את ז. בעצמו. "גב. שניאורסאהן מרחוב פרזידנט". היא עדיין לא הכירה את הגב' ז. ולכן היא תמיד דיברה רק עם ז' בעצמו. כך נמשך העניין זמן מה. 

טלפון פתאומי 

אלול בקראון הייטס. כאן ציווה הוי' את הברכה. שמחה גדולה במשפחת ז'. הגב' ז'. ילדה תינוק למזל טוב, והוא נכנס בבריתו של אברהם אבינו ע"ה בשעה טובה ומוצלחת. 

ארצות הברית היא לא ארץ ישראל. היא לא מדינת סוציאליסטית, והחוקים שלה שונים. כך ביחס להטבות של עובדים וכך גם ביחס לחופשת הלידה. שלא כמו בארץ ישראל שיולדת מקבלת שלושה חדשי חופשת לידה, בארה"ב החוק הוא שונה ולכן נשים מוצאות את עצמן חוזרות לעבודה מהר מאוד אחרי הלידה. 

כך היה עם גב' ז'. תקופה קצרה אחרי הלידה היא מצאה את עצמה חזרה לעבודתה בחנות, ליד שולחן המוכר, מחשבת את ההוצאות וההכנסות ומנסה לעשות שלום בין כל המספרים הקטנים. את בנה, הרך הנולד, הייתה מביאה כל יום לחנות כדי שיהיה בקרבתה. אין לה בעיה עם "המעביד" והוא דווקא מעודד אותה לצעד הזה. 

כעת, כאשר היא חייבת לקום בלילה לתינוק הרך, גב' ז. כבר לא יוצאת לחנות מוקדם בבוקר, אלא מגיעה בשעות בוקר מאוחרות יותר. בעלה פותח את החנות והיא מגיעה לאחר שמצליחה לארגן את הבית, את התינוק ואת עצמה ליציאה. 

אלול בקראון הייטס. מזג אוויר מוזר. יום אחד בהיר וחם, עם שמש מחממת, קייצית מה, ולמחרת יום מעונן כשגם מקומו של הגשם לא נפקד בתחזית. שלא נדבר על רוחות אלוליות מצויות. גב' ז. מקשיבה לתחזית, ומסתכלת מהחלון לראות האם נביא השקר צודק הפעם בנוגע למה שהוא חזה... 

פתאום הטלפון מצלצל. מעניין מי זה יכול להיות? לגב' ז' יש נוהג קבוע כל בוקר להתקשר לאמה ולסבתה ולדרוש בשלומם. את חובת היום היא כבר מילאה. גם עם הידידות הקבועות היא כבר הספיקה להחליף רשמים, חדשות וכו'. אז מי זה עכשיו? כולם יודעים שבשעות האלו היא כבר בדרכה לחנות. מי שצריך אותה ישיג אותה בעוד דקות ספורות שם. 

על הקו היה בעלה ר' ז. הוא מדבר מהחנות, נרגש מאוד. שומעים גם חיוך גדול מעבר לקו. וכך הוא מספר: 

"לפני דקות ספורות הרבנית התקשרה. אני חשבתי שהיא רוצה לערוך הזמנה ולכן התכוננתי לקחת דף הזמנות ועט על מנת לרשום. אבל לא. הרבנית מבהירה שיש לה סיבה מסויימת לשיחת הטלפון". 

והנה התוכן של השיחה של הרבנית חיה מושקא, ביום חול בשלהי אלול. תשפטו בעצמכן... 

הרבנית ברכה אותו ב"בוקר טוב", וציינה כי היא יודעת שרעייתו נוהגת להגיע לחנות יום יום כדי לעבוד שם. היא גם יודעת שגב' ז. נוהגת להביא אתה את התינוק הרך. ולכן הרבנית רוצה להסב את תשומת לבה של גב' ז. לעובדה שכעת באלול, מזג האוויר משתנה וייתכנו רוחות, ובבקשה שתשים לב לעטוף היטב את התינוק שלא ייפגעו בו רוחות אלוליות בדרכו לחנות בבוקר!!! 

כל מילה מיותרת. נאחל לעצמנו ללכת בדרכיה, וכדברי המלך, כי כאשר נלך באורחותיה, "זרעה בחיים", אזי "אף היא בחיים".