הקומוניזם הוציא את הקדוש-ברוך-הוא מהתמונה. שום ניסיון לברוא "עולם חדש" צודק ויפה ככל שיהיה, שאיננו מבוסס על אמונה באלוקים – לא יצלח.
שנים לאחר שמרקס ואנגלס כתבו את המניפסט (המצע) הקומוניסטי, והמציאות מנפצת את כל חלומותיהם. הפרולטריון (מעמד הפועלים) רחוק מלקבור את הקפיטליזם כפי שחזו. המהפכה הסוציאליסטית הגדולה בהיסטוריה, זו של סין, "שחררה" מאות מיליוני פועלים למצב מחפיר בו הם עובדים בפרך שבעה ימים בשבוע תמורת שכר זעום, כדי להבטיח שהקפיטליסטים במערב ימשיכו ליהנות מכל מותרות העולם.
נראה כי הוגי המרקסיזם לא היו יכולים לחשוב על תרחיש אירוני יותר: ההגמוניה העולמית של הקפיטליזם תלויה היום בשליטתה של המפלגה הקומוניסטית בסין, המספקת לחברה הקפיטליסטית כוח עבודה זול, שהזכות להתאגד נשללת ממנו ע"י מדינתו שלו, באופן שמוריד מהדמוקרטורים הנאורים את האחריות המוסרית לגורלו, מה שמאפשר למצב המחפיר להפוך לקבוע ויציב. בקיצור – המרקסיזם הוביל את נאמניו לעבדות בגרסתה המודרנית.
לאור כל זאת (ועוד הרבה מעבר לזאת) לא מובנת לכאורה תופעה תמוהה, של חידוש העניין העולמי בסוציאליזם ובמחשבה המרקסיסטית. שיעורי המכירות של "המניפסט הקומוניסטי" שוברים שיאים מאז 2008, והפופולאריות של כתבים מודרניים יותר מסוג זה גואה. ניתן למצוא אותם היום בכל פינה, מהם שנכתבו ע"י פסיכולוגים ופילוסופים, והם זוכים לתמיכתן הנרחבת של תנועות עממיות שונות.
הכיצד? הייתכן שפשוט נגמרו לעולם האידיאולוגיות עד שהוא החל למחזר חומרים ישנים? ולגופו של עניין, מה בעצם רע בשלטון מעמד הפועלים, במניעת קיפוח העובדים, בשותפות הוגנת במשאבים ובתמיכת המדינה באזרחים? מדוע דווקא הקפיטליסטים זכו להגשים את מאווייו המוצהרים של הקומוניזם?
ובכן, בלי ללכת הרבה מסביב, הסיבה היא שהקומוניזם הוציא את הקדוש-ברוך-הוא מהתמונה. שום ניסיון לברוא "עולם חדש" צודק ויפה ככל שיהיה, שאיננו מבוסס על אמונה באלוקים – לא יצלח.
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח דן בכך כשהוא מתאר את כישלונה של המהפכה הצרפתית. כשלעצמה היא הייתה צודקת, אך משום שלא הייתה מבוססת על אמונה, ופריקת העול של המלך נוצלה לפריקת עול מלכות שמים – הכול נגמר בשחיתות מטורפת.
אפשר לומר זאת גם על הציונות המדינית, אך לא כאן המקום. מה שבטוח – שבקרוב אנו עומדים לחזות בהופעתו של השלטון המושלם: שלטונו של מלך המשיח. שלטונו יבטא את מלכות שמים עלי אדמות, ויצליח להביא לשגשוג כלל עולמי סוחף בגשמיות וברוחניות, לכל אחד – ולכולם ביחד. האוטופיות של כל האיזמים וכל מה שהאנושות איחלה לעצמה תתגשמנה ועוד הרבה יותר מזה. והפעם – לנצח.
