הקב"ה הוריד אותו לעולם בדור הזה ונתן לנו תפקיד, תפקידנו לגלות את השכינה בעולם, לסיים את העבודה של הקודמים לנו ולהביא את הגאולה.
חטא עץ הדעת
מה כל כך חמור בחטא הראשון? מדוע אכילה מעץ הדעת סילקה את השכינה מהעולם?
חטא עץ הדעת שינה את התודעה של האדם הראשון ובעצם יצר את התודעה הקיימת בנו עד היום, אלפי שנים לאחר החטא. קודם האכילה מעץ הדעת האדם היה בתודעה אלוקית, הוא לא ראה את העולם כפי שאנו רואים אותו אלא ראה אותו באופן מזוכך. העולם לא העלים לאדם על הבורא, שכן הוא יכול היה לראות את אור השם בתוך כל נברא ונברא. לכן ידע האדם את המהות הפנימית של כל נברא וגם יכול היה לתת שם לכל נברא בהתאם למהותו הפנימית.
תודעה אלוקית זו נבעה מכך שה"אגו" של האדם הראשון היה מזוכך. ה"אגו", האנוכיות שלנו היא הדבר שמפריד בינינו לבין הבורא וחוסם אותנו מחיבור אוטומטי וטבעי לבורא עולם.
אנוכי עומד בין השם וביניכם
משה רבנו אומר לעם ישראל במדבר "אנכי עומד בין השם וביניכם". הפירוש הפשוט הוא שמשה רבינו מעביר לנו את דבר השם. הבעל שם טוב מסביר כי לפסוק זה יש גם פירוש עמוק יותר לפיו הרגשת האנוכיות היא זו שמפרידה ביניכם לבין בוראכם וברגע שתורידו את האנוכיות תוכלו להתחבר יותר לבורא.
האכילה מעץ הדעת היא זו שהורידה את האדם מאותה תודעה אלוקית לתודעה אנושית רגילה, תודעה בה ה"אגו" הוא המוביל את חיינו. תודעה בה אנחנו מרוכזים בעצמנו, לכן אנו לא רואים אלוקות ולא רואים את הבורא שמאחורי העולם.
האכילה מעץ הדעת השפיעה לא רק על אדם הראשון, כי אם על כל המין האנושי ועד היום אנו "סובלים" ממנה ומנסים לתקנה. ה"אגו" הוא זה שדוחק את השכינה וגילוי השכינה חזרה הוא זה ש"דוחק" את ה"אגו".
שבעה צדיקים
לאחר תהליך זה העולם היה במצב בו השכינה לא מאירה ולא מורגשת ואכן רוב העולם הפסיק להאמין בבורא עולם ועבר להאמין באלילים, עד שהגיע אברהם אבינו.
אברהם אבינו מכונה אברהם העברי אשר עמד מ"עבר" אחד של העולם וכל העולם עמד מהעבר השני. הוא ניצב מול כולם והכריז כי יש בורא לעולם ואין אמת באלילים ו"סחף" אחריו המוני אנשים שנטשו את עבודת האלילים והתחילו להאמין בבורא אחד.
תהליך זה של גילוי הבורא בעולם על ידי אברהם מכונה במדרש, הורדת השכינה חזרה למטה מרקיע השביעי לרקיע השישי. בנו יצחק המשיך את התהליך והוריד את השכינה למטה מרקיע השישי לרקיע החמישי וכן הלאה (יעקב, לוי, קהת, עמרם), עד שהגיע משה, השביעי.
כשם שהחטא הראשון עשה את הפעולה הכי חמורה של סילוק השכינה מהארץ לרקיע ולאחר מכן השכינה "רק" הסתלקה מרקיע לרקיע, כך גם הצדיק השביעי, משה רבינו עשה את הפעולה החשובה גילוי השכינה בעולם שלנו ובלשון המדרש הדבר מכונה המשכת השכינה מהרקיע הראשון לארץ.
כל השביעין חביבין
אמנם משה עשה את הפעולה המשמעותית ביותר, כאשר בנה את המשכן ועל ידי כך הביא לגילוי השכינה בעולם, אך יחד עם זאת המדרש מציין כי מעלתו של משה אינה רק מצד עצמו כי אם "כל השביעין חביבין", כלומר החביבות שלו נובעת בעיקר מכך שהוא שביעי לאברהם אבינו.
אם המדרש היה אומר כי כל החביבין שביעין המשמעות הייתה כי מי שהוא חביב מצד עצמו, אז בדרך כלל הוא גם יהיה השביעי. אך המדרש מדגיש כי כל השביעין חביבין ומכך משמע כי חביבותו של השביעי נובעת בעיקר מהיותו שביעי ולא בגלל מעלותיו שלו.
המעלה האמיתית היא באברהם אבינו שהיה הראשון. אברהם הסביר ופרסם לכל העולם כי ישנו בורא אחד לעולם ולא הסתפק בלהסביר זאת לעצמו ולמשפחתו, אלא הסביר זאת לכל באי העולם. אברהם גם לא הסתפק בכך שיבואו אליו לשמוע זאת, אלא יצא ב"מסע פרסום" לכולם.
יתירה מזו, הוא לא הסתפק בכך שאחרים ידעו כי יש בורא לעולם, כי אם דאג להביא אותם למצב בו הם בעצמם כל כך חדורים בידיעה זו עד שהם כבר מפרסמים זאת לאחרים.
על הפסוק "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם השם א-ל עולם" אומרת הגמרא כי לא רק שאברהם אבינו קרא בשם השם אלא הוא גם הקריא את שם השם. בלשון הגמרא "אל תקרא ויקרא אלא ויקריא", כלומר לא רק שהוא קרא לאחרים כי יש א-ל אחד לעולם, אלא שהוא גם הקריא זאת וגרם להם לקרוא ולומר לאחרים "יש אלוקים", יש בורא אחד לעולם, רק לו צריך לשמוע ורק את רצונו צריך לקיים ולא ללכת שולל אחרי האלילים והפסלים.
אל תקרא ויקרא אלא ויקריא
כאשר הגמרא אומרת שאת הפסוק צריך לקרוא עם המילה ויקריא ולא עם המילה ויקרא אין הכוונה לבטל את הפירוש הפשוט, כי אם להוסיף על הפירוש הפשוט. בעומק המדרש מסביר כי יש צורך בשניהם, שכן העבודה הרוחנית של "ויקרא" מחזקת את העבודה הרוחנית של "ויקריא" ולהיפך.
כלומר, על מנת שאדם יקרא בעצמו בשם השם ויחדיר בעצמו את האמונה כי יש א-ל לעולם, הוא צריך גם להקריא זאת לאחרים, כלומר ללמד אחרים אודות הבורא. אפילו אם הוא יודע רק מעט, את המעט שהוא יודע הוא צריך ללמד אחרים. מצד שני, כדי שיצליח ללמד אחרים ושאחרים באמת יקשיבו לו הוא צריך לקרוא בעצמו ולהפנים זאת בתוכו.
שני קווים אלה, לקרוא לעצמנו ולהקריא לאחרים שזורים ביחד ושלובים אחד בשני, לא ניתן להפרידם וככל שנחזק את האחד יתחזק גם השני.
מסירות נפש
אברהם אף הגדיל לעשות ואת ה"קמפיין" שלו עשה באופן של מסירות נפש. כלומר גם כאשר היה צריך להתאמץ יותר מיכולותיו הרגילים והיה צריך לסכן את חייו או את חיי בני משפחתו הוא המשיך בעבודתו.
מסירות נפש זו הינה ייחודית לאברהם אבינו ושונה מדוגמאות אחרות של מסירות נפש שהיו לאורך הדורות בעם ישראל.
גם רבי עקיבא, למשל, מפורסם במסירות הנפש שלו. כאשר הרומאים רצחו אותו בעינויים וייסורים, תלמידיו ראו כי הוא שמח על כך ואף מודה להשם באומרו "כל ימי חיכיתי מתי יבוא לידי ואקיימנו". היה בו רצון למסור את הנפש וכאשר מסר נפשו בפועל קרא "קריאת שמע" ובכך הביע את אמונתו המוחלטת בבורא.
אצל אברהם אבינו המסירות נפש הייתה שונה. הוא לא חיפש למסור את נפשו, אלא רצה לקיים את רצון השם, לפרסם את שמו של הבורא בעולם ולהוציא את העולם מעבודת האלילים. במידה ונדרשה לכך מסירות נפש הוא היה מוכן למסור נפשו, אך לא זה היה עיקר העניין אצלו. הוא רצה לקיים את רצון השם, לא היה לו שום רצון משל עצמו, זה היה עיקר עניינו ולכן היה מוכן גם למסור את נפשו על כך.
הדור השביעי
המדרש אומר (תנא דבי אליהו פרק ט', כ"ה) כי כל אחד ואחד יכול להגיע למדרגות הגבוהות ביותר בעבודת השם, כל אחד ואחד מישראל יכול, צריך ואף חייב לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי אברהם יצחק ויעקב.
אין הכוונה כמובן לאבד את האיזון ולהרגיש כי אנו כבר במדרגה זו, אך כל אחד יכול לשאוף לשם, אם לא למדרגה הרוחנית של האבות, לפחות למעשים שלהם.
בשלב זה מוסיף הרבי פרט חשוב, פרט המניח את היסודות לכל עבודת הדור שלנו, פרט עליו מתבסס מפעל השליחות העצום שהקים הרבי מלובביץ'.
הדור שלנו, הדור בו הרבי מלובביץ' מלך המשיח הוא הרבי, זהו גם כן דור שביעי. כשם שמשה (ודור המדבר) היה שביעי לאברהם אבינו ומשה היה בפועל זה שהביא את גילוי השכינה לעולם, כך הרבי (והדור שלו, אנחנו) הוא השביעי לאדמו"ר הזקן. כשם שאברהם אבינו החל לפרסם את הבורא בעולם ובכך להוריד את השכינה למטה, כך התחיל אדמו"ר הזקן לעשות כאשר ייסד את חסידות חב"ד.
כשם שמעלתו של משה הייתה בזכות היותו שביעי, כך גם מעלתנו. לא בחרנו בכך, זה לא בזכותנו וגם לא לפי בקשתנו, אנו הדור השביעי כי נולדנו בדור השביעי.
לכן העבודה מוטלת עלינו. הקב"ה הוריד אותו לעולם בדור הזה ונתן לנו תפקיד, תפקידנו לגלות את השכינה בעולם, לסיים את העבודה של הקודמים לנו ולהביא את הגאולה.
כשם שאברהם אבינו פעל במסירות נפש לקיים רצון השם ללא רצון עצמי משלו, כך גם אנו צריכים לפעול. כל אחד יכול לעשות זאת, שכן כל אחד בדורנו שותף במשימה הזו.
בית בכל פינה
בשנות הארבעים הרבי מלובביץ' היה עוזרו של חמיו הרבי הריי"צ וניהל את המוסדות המרכזיים של חב"ד בארה"ב, הוצאת הספרים קה"ת, ה"מרכז לענייני חינוך" ו"מחנה ישראל". בנוסף עבד הרבי בצי האמריקאי כמהנדס ( לאור הידע שצבר בשנות השלושים במהלכן למד הרבי הנדסה באוניברסיטאות בצרפת ובגרמניה). אחד המהנדסים שעבד עם הרבי בצי האמריקאי סיפר פעם כי המהנדסים נהגו לשבת יחד ולחלוק את ה"חלומות" שלהם, כיצד הם רואים את העולם בעוד כמה עשרות שנים, כאשר לכל אחד היו דמיונות אחרים אלו מכשירים חדשים יפתחו עד אז.
הרבי כמובן היה עסוק מכדי להשתתף באותם מפגשים, אך פעם אחת במהלך העבודה ביקשו ממנו המהנדסים לשתף אותם בחזון שלו.
הרבי אמר כי בחזון שלו הוא רואה עולם שבו בכל פינה יש בית, בית מיוחד, אליו יכול להיכנס כל יהודי בכל עת על מנת להתפלל, לקיים מצווה וללמוד תורה. היו אלה שנות הארבעים, שנים בהם השואה השתוללה באירופה ומצב היהודים היה גרוע מאי פעם, אך כבר אז ראה הרבי בחזונו מפעל עצום, בו כל יהודי מרגיש שליח ומרגיש צורך לוותר על הקריירה הפרטית שלו על מנת לעזור ליהודים אחרים ולתת לכל יהודי בכל מקום הזדמנות ללמוד תורה, להתפלל ולקיים מצוות.
