רק כשאנחנו מתלכדים עם כל הסוגים שבינינו – האתרוג, הלולב, ההדס והערבה – רק אז אנחנו זכאים להיקרא עם. עם אחד ששורה עליו קדושתו של השם אחד.
אחד החסידים, רב דגול, נכנס פעם לפגישת 'יחידות' – פגישה בארבע עיניים – בחדרו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. הרבי שאלו, מדוע, לדעתו, יש למנורת המקדש שבעה קנים – הרי מטרתה של המנורה היא לסמל אחדות וראוי לכאורה כי יהיה בה קנה אחד ולא יותר?
החסיד שתק. הוא שיער כי לרבי יש תשובה מוכנה ולא רצה להחמיץ אותה. כאשר קלט כי הרבי ממתין לתשובתו, השיב כי מעולם לא חשב על כך ואין בידו תשובה מספקת.
"הבן", אמר לו הרבי, "לו היה במנורה רק קנה אחד, לא הייתה זו אחדות אמיתית. אחדות אמיתית ניכרת דווקא כשישנם קנים שונים וכולם ביחד מרכיבים מנורה אחת".
הרבי בעצם אמר כי אחדות אינה אחידות. אחדות פירושה שיש מקום לביטוי אישי שונה לכל אחד, איש איש ודרכו הייחודית, אך כולם יחד שותפים לאותה משימה. בעם ישראל ישנם אנשים בעל יכולת אינטלקטואלית גבוהה והם יכולים להגות בתורה וגם ללמדה לתלמידים. אחרים אינם חכמים ורהוטים אך הם בעלי ממון ובאפשרותם להרבות במתן צדקה. סוג שלישי בנוי לזיכוי רחב של יהודים רבים במצוות. לכל אחד סגנון משלו, אך כולם תורמים למטרה המשותפת האחת של עם ישראל – להאיר את העולם באור היקרות של התורה והמצוות.
*
זהו גם המסר המיוחד של מצוות ארבעת המינים שמקיימים בחג הסוכות. אנו נוטלים יחד ארבעה מינים שונים: האתרוג, שהנו פרי משובח שיש בו גם טעם נפלא וגם ריח טוב, הלולב, השייך לעץ התמר – פרי עם טעם אך נטול ריח, ההדס לו ריח נפלא אבל לא טעם, והערבה שלא ניחנה בטעם וגם לא בריח.
אם ייקח אדם את האתרוג, הלולב וההדס הוא לא יוכל לקיים את המצווה. גם אם הם יהיו מינים מהודרים במיוחד, לא יהיה בכך לחפות על חסרונה של הערבה. רק כשערבה תצטרף אל האגודה – ניתן יהיה לצאת ידי חובת המצווה.
כך גם אנו, עם ישראל, מורכבים מסוגים שונים של יהודים. הטעם והריח מסמלים תורה ומצוות, ויש בינינו את כל הסוגים – מאלה שעשירים בטעם ובריח ועד אלה שאין להם לא טעם ולא ריח. אבל כולנו עם אחד, ורק כשכולנו יחד – אנחנו 'שווים' משהו.
אם אנחנו מזלזלים ומוציאים מן המחנה חלק מתוכנו, אפילו כאלה שלדעתנו אין להם שום מעלה – אנחנו בבעיה. הקדושה האלוקית האמיתית אינה שורה עלינו, אי אפשר 'לקיים אתנו מצווה'. רק כשאנחנו מתלכדים עם כל הסוגים שבינינו – האתרוג, הלולב, ההדס והערבה – רק אז אנחנו זכאים להיקרא עם. עם אחד ששורה עליו קדושתו של השם אחד.
*
ישנם רבים שמשתוקקים לאחדות בכל מאודם, אבל מעוותים את משמעותה. הם אכן חפצים שלא יהיו עוד חילוקי דעות בין יריבים, שתיפסקנה היריבויות ושהאנושות כולה תחיה באחווה ואהבה. אבל הם רוצים שכולם יסכימו ויקבלו את דעתם שלהם. הם לא מוכנים לתת מקום אמיתי למי שלא חושב כמותם. וזו אינה אחדות. זו אחידות.
לאחדות אמיתית נזכה תחת הנהגת המשיח. עם ישראל (והאנושות כולה) יעבדו את הבורא כל אחד בהתאם לגוון שלו, אך כולם תחת דגלו של השם אחד.
בתלמוד מופיע פתגם האומר "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת". במקורם, נאמרו הדברים בהקשר הלכתי מסוים. אך בקרוב, תכף ומיד ממש, אכן נשב כולנו בסוכה אחת. סוכת ענק מעורו של הלווייתן המוזכר בדברי חז"ל, שתוקם בגאולה השלמה, עם התגלותו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. כאשר ננהג בינינו באחווה ואחדות אמיתית, נגשים את החזון רגע אחד קודם.
