סוף סוף – זה קרה! מה היינו עושים אם זה לא היה קורה? צעד גדול לאנושות שעלה מיליארדים. לאן? למאדים כמובן! אם לא תהיינה תקלות – "הוא" יסתובב שם שנה ויאסוף דגימות של חול ואבנים קטנות ויחקור אותן ביסודיות. בדיוק כפי שעשו האסטרונאוטים שנחתו על הירח לפני כ-30 שנה במבצע יקר שגרף הרבה תהילה ואפס תועלת.
 
כאשר שאלו בזמנו את הרבי מליובאוויטש מלך המשיח אם הוא מאמין שניתן יהיה להנחית אנשים על הירח, ענה הרבי שכן, אבל לא כדאי – ומיותר.
 
את משמעותן הרוחנית של הלבנה וכוכב המאדים לא יצליחו החוקרים לגלות במעבדה. לשם כך יש ללמוד במדרשי חז"ל ובתורת החסידות, השופכים אור על מהותו הפנימית של הקוסמוס. למאדים יש תכונות של דם ומלחמה. מי שנולד בזמן בו פעיל כוחו הרוחני של הכוכב האדום – עלול להיות רוצח שופך דמים.
 
במקורותינו הקדושים נאמר כי יכולת הבחירה החופשית אינה פוסחת גם על אדם כזה. יש לו אפשרות להיאחז בתורה ובמצוות ולהינצל מהגורל הנורא – מבלי לבטל את כוחותיו הרוחניים הטבעיים של הכוכב ומבלי לסתור את הקשר שלו עם הכוח הרוחני המיוחד הדומיננטי שניתן לו על ידי בורא עולם.
 
אותו אדם, אומר התלמוד, יוכל להשתמש בכוחותיו כדי להיות שוחט או מוהל, שגם הוא מתעסק בדמים אך במלאכות קדושות הדורשות התקדשות ואחריות רבה ומביאות תועלת עצומה. השחיטה הכשרה מתירה (מאפשרת) לבשר הבהמה להפוך לבשר אדם (על ידי אכילתו) והמילה מביאה יהודי נוסף בבית הנצח עם אלוקיו.
 
כך גם במלחמה האחרונה, מלחמת גוג ומגוג. בתרבויות הבל שונות היא נתפסת כמצב אובדני שישים, חלילה, קץ לעולם. אך כפי שמלמדת התורה, ובמיוחד מוסברים הדברים בתורת החסידות – מה שיחרב הוא לא העולם, אלא ההעלם.

ההסתר על האלוקות יתפוגג והיא תתגלה אז במלוא הדרה. אז יתגלו לעינינו גם החיים ה"חוץ ארציים", אך לא בדמות התפיסה הפשטנית שמריצה את נאס"א למאדים, אלא כיצורים מממדים אחרים של המציאות הקיימת, כמלאכים ונשמות, שקיימים בעצם גם עכשיו כאן ממש, אך טחו עינינו מראותם, אולי משום שאנו מחפשים אחריהם בגבהים אסטרונומיים גשמיים במקום להתעלות ברוחניות עם כלי העבודה של הנשמה: שכל בריא ורגש נכון, שמתפתחים והולכים תוך כדי לימוד התורה ובמיוחד פנימיות התורה, וקיום אינטנסיבי של מצוות, במיוחד מצוות צדקה.
 
אם כך ננהג נגלה מהרה סוגים רבים של "בעלי חיים", שמשוועים לתשומת לבנו או מתת ידינו, ודווקא נמצאים קרוב, קרוב מאוד. אולי אפילו מתוך הבית שלנו. אך אנו מעולם לא ראינו אותם באמת.
 
ואכן הגיע הזמן לפקוח את העיניים.