החוויה הפנימית של ספירת היסוד היא האמת. אין הכוונה כאן לאמת שכלית (ההיפך משקר), אלא להרגשת האמת כפי שהיא מופיעה בלב.
החוויה הפנימית של ספירת היסוד היא האמת. נציין מיד שאין הכוונה כאן לאמת שכלית (ההיפך משקר), אלא להרגשת האמת כפי שהיא מופיעה בלב, כפי שיתבאר.
חז"ל אמרו כי "חותמו של הקב"ה אמת"[i]. מכאן שבמדת האמת יש כח חיתום[ii] (במובן של סיום, ואף של אטימה). האותיות הסופיות של שלוש המילים המסיימות את סיפור הבריאה – "ברא אלהים לעשות"[iii] – הן אמת. משלוש מילים אלו לומדים חז"ל שאלוקים ברא את המציאות על מנת "לעשות", במובן של "לתקן". כלומר, כדי שאנו, הנבראים בעלי-השכל, נשלים את מעשה הבריאה שלו, בעשיה שלנו, החותרת להשלים ולתקן את העולם[iv]. חותם הבריאה, המדה שבאמצעותה אפשר להביא את העולם למצב של שלמות, היא האמת.
בנוסף, חז"ל מסבירים שהמלה אמת מורכבת מהאות הראשונה, מהאות האמצעית ומהאות האחרונה, של האלף-בית[v]. בדרך זו מתקשרת האמת לתכנית הבריאה של ה', המתחילה ברצון העליון (המרומז באות א), ממשיכה בפעולה המתמדת של הבריאה (המרומזת באות מ) ומגיעה לשיאה עם חותמו של ה' המשתקף ומתגלה בכל דבר (המרומז באות ת, שאף פירוש שמה – תו – הוא חותם או אות). כל אותיות האלף-בית יחד עולות בגימטריא "הכל [מ-א עד י] אמת [מ-כ עד ת]" (כאשר מחשבים את האות אלף כאֶלֶף).
כשהאמת מתורגמת לרגש נפשי, היא מופיעה כחוויה מתמדת של דבקות במטרה. רגע מיצוי האמת בנפש מורגש כדחף הבא בשיאו של מרדף יצירתי, דחף המבקש לממש את מטרת המרדף[vi]. בעוד שספירת הנצח היא היכולת לקום וליטול יוזמה מתוך ראיית הנצחון העתידי, האמת מעניקה את הכח והדחף לכך שמאמציו של האדם ישאו פרי כאן ועכשיו[vii]. אם כן, האמת מצריכה את החוויה של מימוש עצמי בכל המאמצים שעושה האדם במשך חייו. אכן, האמת היא הכח להגשים את הפוטנציאל העמוק ביותר שלנו, שהוא למעשה, כוחה של הנשמה להביא לפועל את מרב הפוטנציאל האין-סופי של הבורא.
[i]. שבת נה, א.
[ii]. שרש האמת שברגש הוא ההנחה העצמית של החכמה שבנפש (אקסיומה), בסוד "יסוד אבא ארוך ומסתיים ביסוד ז"א" (עץ חיים שער הכללים פ"י, ובכ"ד). החכמה היא ראשית הגילוי בנפש, כח הפתיחה (בסוד לשון חז"ל "פתח רבי…"), ואילו היסוד הוא כח החתימה בנפש. אם כן, הקשר של יסוד אבא (האמת בשכל) ויסוד ז"א (האמת ברגש) הוא בסוד "הכל הולך אחר הפתיחה" (ביסוד אבא) ו"הכל הולך אחר החיתום" (ביסוד ז"א) – "הכל אמת" (העולה כמנין כל אותיות האלף-בית, כדלקמן).
[iii]. בראשית ב, ג.
[iv]. בראשית רבה יא, ו (ובכ"ד); פסיקתא רבתי ו; זהר ח"א מז, ב.
[v]. ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א. ידועה הקושיא כי ה-מ אינה אמצע האלף-בית, ובכלל ל-כב (אותיות) אין נקודה אמצעית. אחד התירוצים הוא כי כאשר מוסיפים את ה האותיות הסופיות – מנצפ"ך – ישנן כז אותיות, מספר שיש לו נקודה אמצעית, ואם מוסיפים כל אות סופית במקומה (אחרי אותה אות בצורתה הרגילה) ה-מ היא אכן האמצע המדויק של האלף-בית (האות ה-יד). ישנם עוד תירוצים שונים, כמבואר במ"א.
[vi]. הופעת דחף קדוש זה היא בסוד השם יוסף-יצחק – המשכה ליסוד (מדת יוסף) מהגבורה (מדת יצחק) – הפיכת הפחד של הגבורה לדחף של היסוד. בקדושה דחף זה הוא בסוד "ולא יכֹל יוסף [צדיק יסוד עולם] להתאפק" (בראשית מה, א), והוא "כח מאודי" בלתי נשלט של הנפש (הדחף של סוף ביאה) – ראה מאמר שני המאורות (למוהרי"א מהומיל זצ"ל) ח"ב סימן ד (בהוצאת קה"ת: לד, ב). [vii]. בקליפה, דחף זה עלול להפוך לאימפולסיביות שלילית, וראה בספר קומי אורי מאמר "ולפני עור" עמ' פז (ובנסמן שם הערה סו) ובספר וממנה יושע בנספח למאמר "קליפה קדמה לפרי" הערה יא (ועיין עוד בחוברת "עִדון המדות" בענין תיקון היסוד).
