"צום החמישי" - התענית שנקבעה ליום ט' לחדש החמישי (מנחם אב), ביום זה ארעו כמה אסונות לעם ישראל במהלך ההסטוריה: א) נחרבו בו שני בתי המקדש, הראשון בשנת ג'של"ח (422 לפני הספירה), והשני בשנת ג'תתכ"ט (69 לספירה). ב) העיר ביתר שהיו בה אלפים ורבבות מישראל נלכדה בשנת ג'תתצ"ה (135 לספירה), ומלך ישראל בר כוזיבא ("בר כוכבא") נפל בידי הרומאים. ג) בו ביום חרש הנציב הרומאי טורנוסרופוס הרשע את ההיכל של בית המקדש ואת סביבותיו (ונתקיימה הנבואה הקשה "ציון שדה תחרש").
 
חכמינו זכרונם לברכה מספרים לנו, שתאריך זה נקבע על ידי הקדוש ברוך הוא כבר בעבר הרחוק, כיום של "בכיה לדורות", כאשר גזר על בני ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ, בזמן חטא המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה, ועם ישראל בכו לחינם כשהאמינו לדבריהם. אולם לאידך גיסא, ביום זה מתחילה גם להתנוצץ הגאולה, כי בו תחילת לידתו של מלך המשיח.