חכמינו זכרונם לברכה שתיקנו את הברכות, קבעו שיש איסור חמור לברך ברכה שאין צורך בה על פי דין, ושאם עושים כן עוברים מעין האיסור שבתורה "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא". לדוגמא: מי שברך "בורא פרי העץ" ואחר כך אינו אוכל את התפוח, או שמברך בתוך הסעודה ברכת "שהכל" על כוס מים (והרי אין צורך בברכה, כי כבר נפטר בברכת "המוציא"). כמו כן אסור להשאיר לאכילה לאחרי הסעודה, מזון שניתן לאכלו בעת הסעודה, כי בכך גורמים לברכה שאינה צריכה.
 
במקום שאדם נאלץ לברך פעמיים (כגון שברך על תפוח, ונפל מידו ואינו ראוי לאכילה, ואז צריך לברך שוב על תפוח אחר שלא היה לפניו בזמן הברכה), יאמר לאחר הברכה השניה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", לתקן את הברכה הראשונה שהיתה לבטלה.