בהיסטוריה היהודית אין דוגמה לכך שמנהיג יהודי העז להזכיר בפני קהל לא יהודי את שבע מצוות בני נוח ולדרוש מהם לקיימם. אבל עתה הגיעה השעה, טען הרבי מליובאוויטש.
"ערבים, ארבעים שנה בקבר, אי אפשר לסמוך עליהם", אמר לי בצד סוכן חומרי הבנייה. "תיזהר. אל תפנה גב. אל תסמוך. במקרה הקבלן שלך מקצועי. אבל עדיין, אל תעצום עיניים. אתה יודע מה, אני לא מתבייש לומר לו את זה בפנים, הוא יודע את זה. ערבים, ארבעים שנה בקבר אי אפשר לסמוך עליהם", הטיח באמג'ד, מנהל העבודה הפלסטיני מהכפר חארס שזה עתה שכרנו את שירותיו.
אמג'ד, חייך במבוכה, כאילו לא שמע.
"כולכם אותו הדבר. אין בכם אמונה", חזר על אותם דברים בניסוח קצת שונה, בעל מקצוע נוסף, שהגיע דקות ספורות לאחר שהסוכן הראשון עזב את השטח. "כל החיים אני בונה רק עם ערבים, לחש לכיווני. אני מסתדר איתם הכי טוב. האמת שאין כמעט פועלי בניין ישראלים". "אין?" שאלתי. "יש קצת רוסים ובדואים, אבל גם הם לרוב לא יהודים. אבל שתדע", הגביה את קולו כשאמג'ד הצטרף אלינו, "אין בהם אמונה, נכון אמג'ד?".
לפני שבועיים, אזרנו אומץ. הדפסנו את התוכניות שקיבלנו מהאדריכל והמהנדס, שחררנו את קרן ההשתלמות, הוצאנו מהבוידם את מעט המזומנים שנותרו לנו עוד מימי החתונה, קיבלנו קצת עזרה מההורים, תכננו את גובה המשכנתא, ויצאנו לדרך.
ראשונים עלינו על גבעה המשקיפה לנוף קסום במזרח לכיש, בין פרות רועות באחו למטעי גפנים. המשימה – להצליח לבנות בית בגודל בינוני, 150 מטרים סך הכל, שתי קומות בלי מרתף ובלי מחסן.
ביום הראשון שהגענו לשטח קיבלו את פנינו שני בדואים חביבים. הם באמת היו חביבים. הם הציעו שמירה על הציוד שלנו, כי "האזור פרוץ", ומסוכן להשאיר ככה סתם דברים על הגבעה. לאחר היסוס קל החלטנו לא להסכים למה שתושבי אזור באר שבע מכנים כ'פרוטקשן'. צוות זריז של מגב, סייע להם באדיבות לעזוב את המקום והודיע בשמנו ובשם היישוב שעתיד לקום במקום שתודה על ההצעה, אבל לא תודה. אנחנו נשמור לבדנו.
אתמול כבר יצקנו רצפה. חבר שלי השתבץ כששמע שאני מגיש לפועלים משקאות קרים, קפה ועוגיות. כשנודע לו שהבטחתי להם "על האש", לאחר יציקת הרצפה, הוא לא עצר בעד עצמו וקרא אותי לשיחה. "אתה לא מכיר אותם! לא מספיק שאתה נותן להם עבודה?! אל תתייחס אליהם ככה". נזף בי. "ועוד אתה, שלומד ומלמד, זה יסתובב אליך כבומרנג… בסוף תראה שהם יבגדו בך!".
שבועיים אני מתרוצץ בשטח, מנסה להשיג חשמלאי במחיר שפוי, אינסטלטור וטרקטור, לתאם ביניהם, לרכוש במחיר הזול האפשרי את הבלוקים, הקלקר והבטון, לחשב כמויות ברזל, להזמין את מכון התקנים, לוודא שנחובר למים, להזמין חשמל, להשוות בין הצעות ביטוח והרשימה עוד ארוכה. שבועיים אני קורא בלוגים וספרים על בנייה. מבקש לוודא שאמג'ד לא מחסיר שום איטום או מדידה. עד כה אני לא מצטער שלא שכרנו את שירותיו של מפקח/מנהל בנייה. התקציב לא אפשר, וגם אם כן, לא בטוח שהייתי מוותר על החוויה. לתומי חשבתי שאם בן גוריון הצליח לנהל את מלחמת השחרור ללא ניסיון צבאי משמעותי קודם, והסתמך רק על ספרי מלחמה ואסטרטגיה שהזמין מאירופה וקרא ערב המלחמה, גם אני אוכל לנהל את בניית הבית על בסיס עיון מהיר בחומר הרלוונטי.
אמג'אד סיפר לי שבבית האחרון שבנה בעלת הבית ביקשה שהפועלים לא יתפללו אצלה באתר. זה הלחיץ אותה לטענתה. אמרתי לו שאני דווקא מאוד שמח כשהם מתפללים. אני חושש הרבה יותר ממי שלא מאמין מאשר ממי שמאמין אמרתי לו. ויותר מכך, זו נראית לי התכלית. שכולם יתפללו.
שבע מצוות בני נוח
ביום הולדתו השמונים, הקדיש הרבי מליובאוויטש שיחה לנושא חדש שהציב בקדמת הבמה – קידום האמונה המונותאיסטית וערכי מוסר וצדק עולמיים, הבאים לידי ביטוי בשבע מצוות בני נוח המוטלות על ישראל כמו גם על כלל האנושות.
בהיסטוריה היהודית אין דוגמה לכך שמנהיג יהודי העז להזכיר בפני קהל לא יהודי את שבע מצוות בני נוח ולדרוש מהם לקיימם. אבל עתה הגיעה השעה, טען הרבי מליובאוויטש.
עד היום לא היה נהוג לשכנע ולעודד לא יהודים לקיים את מצוות בני נוח משום שההיסטוריה היהודית הייתה רצופת קשיים ומהמורות. העם היהודי ניצב בפני רדיפות דת, משטרים רודניים ואנטישמיות. התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, הסביר הרבי, הולידה מצב חדש, שמחייב עמידה גם על החלק בתורה הנוגע לאומות העולם. דווקא ההפצה של שבע מצוות בני נוח, על-פי הרבי, תגביר את ההערכה אל בני ישראל, שיוכיחו כי אינם דואגים רק לעצמם ומרוכזים בעצמם כי אם ערבים גם ליישוב העולם כולו על פי חוקי המוסר והצדק.
הפצת מצוות בני נח בקרב אומות העולם היא, על-פי הרבי, חיוב בעל מעמד שווה כמו קידום חיי התורה ומצוות בקרב יהודים[1]. בסיומה של כל תפילה, מכריזים המתפללים כי הם מקווים ש"…כל בני בשר יקראו בשמך", וכל יושבי תבל יכירו במלכות הבורא ויקבלו את עול מלכותו. 'תיקון עולם במלכות ש-די', הכוללת את קבלת שבע מצוות בני נח, היא חלק מאותה תקווה ומחויבות יהודית.
על-פי דברים אלה, בכל מפגש בין עמים ודתות יש הזדמנות, להיות קצת יותר 'אור לגויים'. כשגם בנושא מצוות בני נוח פועל אותו עיקרון של הרמב"ם לפיו גורל העולם יכול להיות תלוי במעשה אחד שיכריע את כף המאזניים לחיוב או להפך.
נכון שרבים מהפלסטיניים הם אויב, ונכון שהמצב בארץ נפיץ ורגיש, אבל לא זכור לי שבשנים האחרונות נתקלתי בגילויי שנאה וגזענות שכאלה כנגד הגרמנים, או הפולנים או האוקראינים, שטבחו רק לפני 65 שנים במיליוני יהודים, וגם כיום האנטישמיות האירופאית מאיימת לשוב לקדמת הבמה ולהשפיע על הכוח הבינלאומי של ישראל. מעניין אם בעל וילה יוקרתית לא יציע קפה וכיבוד לאדריכל הגרמני היוקרתי שישכור את שירותיו. כנראה שתמים מי שסומך על הפועל הפלסטיני כפי שתמים מי שחושב שאידיאולוגיה אנטישמית באה ונעלמת בזמן כה קצר. אלה ואלה יכולים לפעול בסופו של דבר לטובתנו או לרעתנו. ואולי צודק סמואל הנטיגנטון שהסיבה לשנאה ההדדית היא התנגשות ציבליזציות. קל לנו יותר לסלוח, לקבל ולנסות להשפיע על העולם המערבי-נוצרי מאשר על זה הערבי-מוסלמי.
בינתיים אמג'ד עושה את עבודתו המקצועית נאמנה והפועלים מזדרזים. הם רוצים לסיים את השלד לפני הרמדן, שיחול בעוד כשלושה שבועות. מי שרוצה לבקר במקום קסום, מוזמן לקפוץ, להצטרף לקפה ולימוד בצוותא, ו'על הדרך' לעזור קצת גם בשמירה. בכל זאת התחייבנו בפני הבדואים הצעירים שנשמור בעצמנו.
[1] ראו ניסן מנדל, מורה לדור נבוך, עמ' 285
