בכל התאים שבגוף מצוי בדיוק אותו מידע גנטי. עם זאת, יש בגופנו מאות סוגי תאים שונים, שנוצרו כולם מתא יחיד. אם כולם בעלי גנים זהים, מהיכן השוני בין התאים?
 
ההבדלים בין התאים נוצרים במהלך התפתחות העובר בתהליך המכונה התמיינות. בזמן ההתמיינות נקבע אילו גנים יהיו פעילים ("יתבטאו") ואילו יושתקו. בכל רקמה, "משתמשים" התאים רק במקצת מהגנים. בכל רקמה פעיל חלק אחר מהגנום הכללי הנמצא בכל תא, וכל שאר הגנים – מושתקים. כיצד נקבע איזה גן להפעיל על-מנת ליצור רקמה מסוימת ואיזה להשתיק? זוהי אחת השאלות הגדולות העומדות בבסיס הביולוגיה כיום, ואולי הגדולה מכולן.
 
בין הגנים המושתקים נמצאים גנים שאילו היו פעילים – היו מסוגלים לרפא את המחלות הקשות ביותר, לגרום לגדילה ולחידוש התאים, להמשיך להתקיים לנצח ולשחזר כל סוג של תא פגוע. ובמקביל, בין הגנים הפעילים היה עדיף בהחלט להשתיק כמה...
 
התחום העוסק בחקר הגורמים להפעלת ושיתוק גנים נקרא אפיגנטיקה (מיוונית – מעל לגנטיקה). אחד מגדולי החוקרים פורצי הדרך בתחום הוא פרופסור חיים סידר מהאוניברסיטה העברית. לפרופסור סידר ברור כי בקרת הגנים איננה רק חלק מהתורשה הרגילה המועברת מהורים לצאצאיהם, והוא איננו שולל גורמים סביבתיים (שמחוץ למערך הגנטי) המשפיעים בניווט התאים וממילא הגוף כולו – אל מצבו הנתון.
 
ברור כי הבנה ושליטה על גורמים אלו תזניק את הרפואה וקידום הבריאות בכלל לרמות בלתי מוכרות לחלוטין! סוף סוף החל המדע לזנוח את אחת הטעויות הגדולות ביותר שבבסיס בדותת האבולוציה – הטעות שגרסה כי הגנים המושתקים הינם "דנ"א זבל" (DNA  Jank ) – כביכול שריד מעבר קופי פרהיסטורי. במקום לנחש ולהמציא תיאוריות שאיש איננו יכול להוכיח ולו משהו מהן, אודות עבר דמיוני לוט בערפל ומטושטש במסך העשן המוכר של "מיליוני שנים", מעז היום המדע להביט קדימה אל עתיד מדהים של אפשרויות גנוזות הגלומות בגנים חסומים ש(עדיין) אינם באים לידי ביטוי. גנים שכאשר תמצא הדרך לשלוט בהפעלתם – יזניקו את עולם החי כולו אל עתיד מופלא.
 
מי שלומד משהו מתורת הגאולה העתידה – יודע כבר מזמן כי תופעה ניסית כזו עומדת להתממש ממש בכל רגע. מקורותינו מתארים תהליך בו ישודרג הגוף האנושי ויגיע להישגים ביולוגיים וקוגניטיביים בלתי מוכרים לחלוטין של תודעה קולקטיבית, בריאות אופטימאלית וחיי נצח. מי שעדיין לא לומד – מוזמן להצטרף.