כאשר יקיר הגיע אליו, הוא שלף תמונה מאי שם והציגה לפניו. יקיר הזדעזע כל כולו. זהו הרב! ובדיוק עם הרקע שנראה בחלום – קיר מחופה בעץ. היה זה הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.
אימי הייתה סיפור הצלחה. מאז שנכנסה לעבוד בבית-הספר לבנות 'בית רבקה' בעיר קזבלנקה שבמרוקו, חל שינוי עצום לטובה במשמעתן של התלמידות. היא השכילה ליצור עמן קשר חם, הן אהבוה וכך צייתו לדבריה בשמחה.
לעומת החיים בבית-הספר, היו חייה האישיים של אימי פחות נעימים. היא התייתמה מאביה בגיל צעיר וכעת הייתה כבר די מבוגרת ועדיין רווקה.
בחודש סיוון תשכ"ח (יוני 1968) זכתה אימי לנסוע לרבי מליובאוויטש מלך המשיח ולהתקבל אצלו לפגישה ב'יחידות'. שליח הרבי במרוקו, הרב יהודה-ליב רסקין (ז"ל) שלח עמה דו"ח מיוחד על עבודתה החינוכית. בין השאר, הייתה שם תמונה של 400 תלמידות יושבות בחדר האוכל ומברכות בהדרכתה.
במשך 13 דקות זכתה אימי לשהות בחדר הרבי ולקבל ממנו עצות והדרכות אישיות. בנוגע לשידוך התבטא הרבי: "משנה מקום משנה מזל". הרבי הוסיף והעניק לה ברכה כי תתחתן ויהיו לה ילדים ונכדים חסידיים.
הרב רסקין נאלץ בצער לוותר על עבודתה המיוחדת של אימי, משום שעל פי דברי הרבי היה עליה לחפש את מזלה במקום אחר. אימי עלתה לארץ ישראל, מצוידת בהמלצה חמה של הרב רסקין ובשנת תשל"ב (1972) מצאה את זיווגה.
עם השנים, זכתה אימי להפוך לאימא לכמה ילדים חמודים, אך למרבה הצער לא הצליחה לחנכם לתורה ולמצוות. הם למדו בבתי-ספר ממלכתיים, המשיכו בצבא, ולא גילו שום זיקה לחיים בדרך התורה.
הבן הבכור במשפחה, יקיר צמח הכהן, הפך לאיש עסקים והתגורר בקריית אליעזר שבחיפה. בוקר אחד התעורר יקיר מחלום מטלטל. בחלומו, הוא עמד מול רב זקן, שישב מאחורי שולחן עץ, על רקע קיר מחופה עץ. הרב הסתכל עליו במשך זמן ארוך במבט שגרם לו להתעורר.
ארבעה לילות רצופים (!) חלם יקיר את אותו חלום בדיוק. יקיר מטבעו טיפוס ריאלי. מעולם לא האמין כי תופעה מיסטית כלשהי תוכל להשפיע עליו. אבל החלום החוזר סדק משהו בשלוותו הנפשית.
יקיר ניסה להיעזר באחיו שגיא. שגיא אמנם ניהל אורח-חיים חילוני זהה לשלו, אבל בצעירותו הוא למד תקופת-מה בישיבה, כך שהיו לו יותר מושגים בענייני דת. "איך נראה הרב?", ניסה שגיא לעלות על הדמות שבחלום.
"היה לו זקן לבן וכובע", השיב יקיר.
שגיא חייך. "כל הרבנים נראים ככה"...
יקיר החל במסעות לרבנים שונים, לפי כתובות שקיבל משגיא. אף אחד מהם לא דמה לרב שבחלום ולאף אחד מהם גם לא היה מה לומר לו. בשלב מסוים, קץ יקיר בעיסוק בחלום. הוא לא הצליח להגיע לשום קצה חוט.
ואז הופיע חלום נוסף... הפעם, נראה הרב עומד ומתפלל והוא, יקיר, עמד לצדו. מתוך המילים שמלמל הרב, זכר יקיר רק שלוש: "את צמח דויד". אלו מילים מתוך תפילת העמידה, אך יקיר, שלא הכיר את תפילת העמידה לא ידע זאת. המילים נתקעו בתודעתו, משום שכללו את שם משפחתו – 'צמח'.
החלום שב והופיע די בדיוק גם בלילות הבאים, ויקיר ממש לא ידע את נפשו.
באותו שבוע הזדמן שגיא אחיו לחנות למדליות בשם "המצליח" בעיר התחתית בחיפה. כטכנאי מחשבים במקצועו, הוא הוזמן לתקן שם מדפסת. עם כניסתו לחנות, נדמה לו כי נחת בעולם אחר. קידם את פניו יהודי עם כיפה ענקית וזקן לבן ארוך, שענה לשם "שמואל פרומר".
מראהו הקורן של הרב פרומר גרם לשגיא להיפתח לפניו, והוא שיתף אותו בסיפור החלומות של יקיר.
"שלח את אחיך אליי", אמר הרב פרומר. עשה רושם כי הוא יודע בדיוק מי הרב שנראה בחלומות.
והוא לא טעה. כאשר יקיר הגיע אליו, הוא שלף תמונה מאי שם והציגה לפניו. יקיר הזדעזע כל כולו. זהו הרב! ובדיוק עם הרקע שנראה בחלום – קיר מחופה בעץ. היה זה הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.
שבע שעות רצופות ישב יקיר ושוחח עם הרב פרומר. מהשעה שמונה בבוקר עד שלוש אחר הצהריים. התברר לו כי הוא לא חלם על סתם "רב", אלא על הרבי הגדול, שהוא גם מלך המשיח. הרב פרומר הסביר ליקיר, כי לרבי הזה יש גם דרישות מכל יהודי, ויקיר ישב ושתה בצמא כל מילה. באותו יום קיבל יקיר על עצמו להתחיל לשמור תורה ומצוות.
בעזרת השליח המקומי של הרבי בקריית אליעזר, הרב יוסי ליפש, התקדם יקיר בבטחה בשבילי היהדות. מהר מאוד הופיעה כיפה על ראשו, זקנו החל לצמוח ואחריו הגיעה גם התלבושת החסידית – הכובע והחליפה.
שלושת ילדיו של יקיר – תום, ברקת ומעיין, לומדים כיום במוסדות חב"ד וגדלים כילדים חסידיים לכל דבר. ברכתו של הרבי לאמו, כי יהיו לה ילדים ונכדים חסידיים – התגשמה.