תפלה הנאמרת פעם בחודש, תחת כפת השמים כשהלבנה נראית, לכבוד הקדוש ברוך הוא המחדש את אור הלבנה = הירח.
 
עיקר קידוש הלבנה הוא בברכה המתחילה במילים "אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם..". כמו כן נוספו מזמורים ופסוקים שונים, וביניהם מאמר חכמינו זכרונם לברכה: "דוד מלך ישראל חי וקיים", המבטא את האמונה ש"מלכות דוד" תחזור במהרה לאחר סיום הגלות, כשם שחזרה הלבנה להאיר לאחר שנעלמה. וכל המברך על החודש כאילו קבל פני השכינה.
 
יש נוהגים לומר תפלה זו רק לאחר שעברו לפחות 3 יממות מ"מולד הלבנה" (=הרגע שבו נפגשים השמש והירח מחדש בכל חודש, ואחריו יוכל הירח להראות מחדש, לאחר שנעלם בסוף החודש הקודם), ויש המחכים עד 7 ימים מה"מולד". ובכל אופן משתדלים לקדש את הלבנה במוצאי שבת.
 
מכיון שקידוש לבנה נאמר בחצר בית הכנסת, הוא מודפס בסידורים (או כתוב בשלטים) באותיות גדולות, כדי שיהיה קל לקראן בחושך, ומכאן בא הכינוי "אותיות של קידוש לבנה".