עלון "באור הגאולה" היינו עלון ייחודי ואיכותי היוצא לאור על-ידי מספר תמימים מהישיבה בצפת שלקחו על עצמם יוזמה, ועל אף הקשיים הרבים שנערמו בדרכם, הצליחו להוציא תחת ידם עלון יפייפה. העלון מחולק באלפי עותקים בבתי הכנסת בצפת וכן על ידי התמימים היוצאים למבצע תפילין. זהו נדבך נוסף במסגרת המאמצים להפיץ את בשורת הגאולה וזהות הגואל. 

את הסיפור הבא שמעתי מפי מי שהיה עורכו של העלון במשך יותר משנה הת' דב בער פנחס פיזם:

"היה זה באחד מימי חול המועד סוכות בשנה שעברה. אל מכשיר הסלולארי שלי טלפן אדם שהזדהה כבעל מכולת באזור הקריות. הלה סיפר כי הוא מקבל כמעט בכל יום שישי את העלון והוא נהנה מאד מהנכתב בו ומהצורה בה מנוסחים הדברים. לדבריו, העלון שקיבל בשבוע שעבר אבד לו ועל כן הוא מבקש שאשלח לו בזריזות עותק נוסף.

לא חקרתי יתר על המידה לפשר הסיבה שנראתה על-פניה תמוהה, אבל הבטחתי לו שאשלח. לא איבדתי זמן, וכבר באותו יום ניגשתי אל הדואר ושלחתי לו את מבוקשו.

חלפו כמה ימים, אותו אדם התקשר שנית, הפעם היה נשמע נרגש לחלוטין. "אספר לך סיפור מופלא" אמר.

"אחד מחבריי הטובים ביותר - בחור שגדל בבית מסורתי - הכיר לאחרונה צעירה גויה ממוצא רוסי. ככל שחלף זמן מאז היכרותם, גבר רצונם להינשא זה לזו. הוריו ובני משפחתו התנגדו לכך והפצירו בו לבל יעשה זאת, אך לדאבון לב, עקשנותו של הבן גברה וכל מאמציהם עלו בתוהו.

"אל מאמץ השכנוע התגייסתי אף אני. לא חלמתי לרגע שנגע ההתבוללות יכה בסביבתי הקרובה. בדומה למאמצי השכנוע של הוריו, ניסיונותיי אף הם כשלו ונתקלו בסירובו המוחלט. הוא הגדיל לעשות ובאחד הימים אף איים שאם ימשיכו למרר את חייו, הוא יעזוב עמה למקום לא ידוע.

"לפני שבועיים קיבלתי לידי את עלון 'באור הגאולה' כמו בכל שבוע. בשעות הערב, עם סגירת החנות התיישבתי בכורסתי שבמשרד, ולאחר שהרכבתי את משקפי הקריאה התחלתי לקרוא את העלון.

"הדבר הראשון שאני קורא תמיד, זהו מדור הסיפורים על הרבי מליובאוויטש. מיד הפכתי את העלון אל צדו השני והתחלתי לקרוא. ראה זה פלא, לנגד עיני המשתאות צצה כותרת הסיפור 'הדולר שהציל מהתבוללות'. בגוף הדברים הובא סיפור מופת שעל-ידי דולר ברכה הציל הרבי מה"מ בחור יהודי משמד רח"ל.

"עד מהרה מצאתי את עצמי שוקע בקריאת הסיפור שדמה בעיניי למצבו של אותו חבר.

"לא התמהמהתי, ועוד באותו ערב צלצלתי אליו והזמנתי אותו לבוא ולבקר. הוא לא התרגש לפשר ההזמנה הפתאומית, שכן יחסי החברות בינינו היו כאלה שאחד מזמין את השני בתכיפות, גם באופן לא צפוי.

"ואכן, בשעת ערב מאוחרת התדפק על דלת ביתי, ואני אירחתי אותו בלבביות. שיחתנו סבבה לכאן ולכאן, עד שהרגשתי כי הגיע הרגע המתאים, ואז גוללתי בפניו את אותו סיפור עם הרבי מליובאוויטש. הוא חשב קמעה, וסימן בידו אות של ביטול מוחלט. הדברים לא נגעו ללבו. באותו רגע התייאשתי סופית מלנסות לשכנעו...

"לאחר ימים אחדים, כשהייתי טרוד בסידורה של סחורה חדשה שהגיעה לחנות על גבי מדפי החנות, הוא טלפן אלי וביקש שמכיוון שהוא מגיע לביתו הממוקם לא הרחק מביתי - הוא רוצה לפגוש אותי. בקשה נוספת הייתה לו - להביא את הדף ובו הסיפור שקראתי על הרבי מליובאוויטש.

הבטחתי למלא את בקשתו, אך רבה הייתה אכזבתי כשלא מצאתי את העלון. לאחר דקות ארוכות של חיפושים שהעלו חרס, התקשרתי אליך כדי שתשלח לי את עותק העלון עם הסיפור.

"חלפו כמה ימים, וכפי המתוכנן הגעתי לביתו. מצאתי אותו במצב רוח קודר למדי. כשהוא מבולבל עד דמעות החל שופך את ליבו בפני. לדבריו, מאז אותו לילה בו סיפרתי לו את הסיפור על הרבי מליובאוויטש, שבים ומציפים אותו הרהורי חרטה על החלטתו להינשא לגויה. התרגשות רבה אפפה אותו באותם רגעים, ובקול חנוק סיפר על השיא ביחסיו הגרועים עם חברתו, כאשר בפגישתם האחרונה גילתה את פרצופה האמיתי, ובלי בושה חזרה כמה פעמים על האג'נדה האישית שלה, כי העם היהודי הוא עם שפל ונבזה רח"ל.

"לעולם" - הבטיח - "לא אחזור על אותה טעות".

"דמעות רבות ניגרו באותם דקות מעיניו כל ניסיונותיי להרגיעו רק הגבירו אצלו את רגשות החרטה".